צילום קטינים במלתחה באמצעות מצלמה נסתרת במשקפיים אינה מגבשת עבירה של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה (החלטה, שלום פ"ת, השופט עודד מורנו):

העובדות: האם כשאדם מצלם-יוצר תמונה של קטין או מסריט אותו בווידיאו, באופן העולה לכדי חומר תועבה, משתכללת עבירה פלילית לפי סעיף 214(ב1) לחוק העונשין, בדבר שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה? הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המונה 6 אישומים ובו עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית בקטין שטרם מלאו לו 15, פרסום חומר תועבה, החזקת פרסום תועבה, ניסיון למעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 ועוד.

הצדדים הסכימו לטעון לגבי התקיימות העבירה לפי סעיף 214(ב1) לחוק העונשין. באישום הרלוונטי, בו הודה הנאשם בעבירה של פגיעה בפרטיות, הנאשם רכש מצלמה נסתרת שהייתה מותקנת במשקפי ראיה. הנאשם נכנס למלתחה המשמשת את ציבור הרוחצים וצילם קטינים באמצעות המצלמה הנסתרת, כשהם בעירום מלא או חלקי. במספר מקרים מיקד הנאשם את המצלמה באיבריהם המוצנעים של הילדים. נטען כי במעשים אלה השתמש הנאשם בגוף הקטינים לעשיית פרסומי תועבה. 

נפסק: ליבת העבירות בעניין זנות ותועבה טמונה בהפיכתו של האדם לאובייקט זמין לשימוש מיני תוך טשטוש תכונות האנוש שבו. עבירות איסור פרסום והחזקת התועבה אלו הן עבירות התנהגותיות. משמע, אין צורך בהוכחת תוצאה על מנת להביא להתגבשותן. יש לזכות את הנאשם מעבירה של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה לפי סעיף 214(ב1) ולהרשיעו במקום בעבירה של החזקת פרסום תועבה בהתאם לסעיף 214(ב3), עבירה בה הנאשם אינו כופר.

הפרשנות הנכונה המגשימה הן את לשון החוק והן את תכליתו - אחת היא המטרה בדבר הפצת הסרטונים. לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 214(ב1) וזאת מאחר ואין כל זכר במסכת העובדתית בה הודה, והנושא גם אינו נתון במחלוקת בהקשר זה, כי לנאשם הייתה מטרה לפרסם את אותם סרטונים אשר אותם צילם באמצעות המצלמה הנסתרת במלתחה ומחוצה לה, סרטונים בהם נצפים קטינים, ובהם ילדים, בעירום מלא ובעירום חלקי.