(פסק-דין, ביה"ד הצבאי לערעורים, השופטים מרקמן, זומר ובן עמי):

העובדות: ערעור על פסה"ד של ביה"ד הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי זרוע היבשה [ז"י (מחוזי) 465/18]. המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות של הטרדה מינית והתנהגות שאינה הולמת. ביה"ד המחוזי השית על המערער עונש של 7 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, הורדה לדרגת טוראי ופיצויים בסך 10,000 ש"ח לנפגעת העבירה. הערעור הוגש על חומרת העונש.

בעת שהמערער שימש כנגד לוגיסטיקה, הוא קיים מגע אינטימי עם חיילת ביחידה. הנאשם צילם, באמצעות הטלפון, תמונות וסרטונים של האקט המיני, כשפניה של הנפגעת מוסתרים. בהמשך, וללא הסכמת הנפגעת, שלח המערער את התמונות והסרטונים לאנשים שונים באמצעות ה-WhatsApp. בנוסף, על-מנת להצטרף לקבוצות טלגרם שבמסגרתן מוחלפים תמונות וסרטונים מיניים, שלח המערער את התוכן לאנשים נוספים, יחד עם צילום המאפשר לזהות את נפגעת העבירה. החקירה נפתחה לאחר שהתמונות והסרטונים הופצו באמצעות אפליקציית טלגרם.

נפסק: בשנת 2014 הוספה לספר החוקים העבירה של הטרדה מינית על-ידי פרסום משפיל, לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, שהעונש המרבי הנקוב בצידה, בדומה לעונש המרבי בעבירה של פגיעה בפרטיות במזיד, עומד על 5 שנות מאסר. כעולה מהצעת החוק, הגדרת פרסומם של תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, כהטרדה מינית, ולא רק כפגיעה בפרטיותו, "נועדה להבהיר כי מדובר בעבירה מתחום עבירות המין, וכי הפגיעה שהיא גורמת חמורה ביותר ובעלת מאפיינים של פגיעה מינית".

הקידמה הטכנולוגית וזמינות הצילום בעידן הדיגיטלי, אחסונו והפצתו, מחייבים את מערכת השפיטה לתרום את תרומתה למלחמת החורמה בתיעוד פוגעני של הזולת, תוך רמיסת כבודו ופרטיותו. ביהמ"ש העליון הדגיש כי עבירת ההטרדה המינית היא שיקול להחמרתו של מתחם הענישה, בין היתר, לשם הרתעת הרבים, בשים לב לביזוי האדם המופיע בסרטונים ולהצגתו כאובייקט מיני, להנאת הצופים והשומעים, ללא הסכמתו. רמות החומרה משתנות בהתאם לגורמים שונים: גיל הנפגע או הנפגעת; מערכת היחסים בין המפיץ לנפגעת; זהות הנמענים של ההפצה; הסכמה לרכיב בשרשרת המעשים שקדמו להפצה (המעשה המיני או התיעוד); מועד תכנון ההפצה (מראש, במהלך המעשה המיני או בדיעבד), ועוד.

אין חולק כי האקט המיני בין המערער לבין נפגעת העבירה התקיים בהסכמתה. כתב האישום המתוקן אינו מציין מפורשות כי נפגעת העבירה הסכימה גם לתיעוד הדברים – אך בית הדין קמא הניח זאת לטובת המערער וגזר את דינו של המערער בהתבסס על כך, כעובדה מוסכמת. לאור העובדה כי המערער לא קיבל את הסכמתה של נפגעת העבירה לאף לא אחד ממעשי ההפצה המתוארים בכתב האישום המתוקן, לחבריו או למשתמשי הטלגרם השונים, תוך שלאחרונים גם צירף את תמונתה, כדי להבטיח את זיהוייה – אין בטענה כי הסכימה להפצת התיעוד לאדם ספציפי כדי להשפיע על גזר הדין, אף אילו הובאה נסיבה זו בחשבון.

נסיבות העבירה הנוספות אף הן מצדיקות ענישה מחמירה: הזמן שחלף מאז האקט המיני ועד להפצת התיעוד (מלבד העברתן הראשונה של התמונות, בבוקר שלאחר מכן), כמו גם הזמן שחלף בין הפצה להפצה – נתון המצביע על תכנון; הסיבות שהביאו את המערער להפיץ את התמונות למשתמשי הטלגרם – הרצון להתקבל לקבוצות רבות משתתפים, שמטרתן שיתוף תמונות וסרטונים אינטימיים, השלוב, מניה וביה, גם בהיקף הנזק שנגרם מביצוע העבירה, ולראיה, פתיחתה של החקירה בעקבות פניות של חברים בקבוצות הללו אל נפגעת העבירה; ותצהירה של הנפגעת, בדבר הקשיים הנפשיים, המשפחתיים, החברתיים והכלכליים שאותם חוותה בעקבות המקרה, ושבה וחוותה בעקבות פרסום נוסף של תמונותיה בחלוף שנה, המדבר בעד עצמו.

לכל אלה מצטרפת הפגיעה בערכים מוגנים נוספים, הייחודיים למסגרת הצבאית, שעניינם ערך הרעות ויחסי האמון החייבים לשרור בין חיילים ומי שמצויים בדרגת פיקוד, דוגמת המערער. המערער מיהר להעביר תמונות מהאקט המיני לנגד אחר ביחידה, בבוקר שלאחר מכן, ובהמשך העביר תמונות גם לחיילת ששירתה בעבר ביחידה. מתקיימות במקרה זה גם נסיבות צבאיות ייחודיות לחומרה, אשר שומה כי יובאו במניין השיקולים. חומרת הנסיבות, המתבטאת בהעברתן החוזרת ונשנית של תמונות נפגעת העבירה, במהלך אקט מיני, לידידי המערער ובהמשך למשתמשי טלגרם, כדי להתקבל לקבוצות רבות משתתפים שבהן משותפים תכנים מיניים, אכן מצביעה על שיקולי הלימה מובהקים. בשים לב לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי ביה"ד קמא, בין ששה לשנים-עשר חודשי מאסר בפועל, הוא ראוי. אין מקום להורות על הפחתת העונש. היבטי החומרה הייחודיים במעשיו של המערער אינם מאפשרים אף להיעתר לבקשתה הנוספת של ההגנה, לעניין ריצוי המאסר בדרך של עבודה צבאית. הערעור נדחה.