ביהמ"ש העליון לא ידון בערעור המדינה על זיכוי מפרסום אינטרנטי (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת [ע"פ 24933-09-18 - באדיבות המאגר המשפטי "נבו"], בגדרו התקבל חלקית ערעור המשיבה על הכרעת-דינו של ביהמ"ש השלום בנצרת [ת"פ 4480-11-15]. לפי האישום המשיבה פרסמה 3 פרסומים שונים באינטרנט, שיש בהם "קריאות לעשיית מעשי אלימות או טרור ודברי עידוד, שבח והזדהות עם מעשי אלימות או טרור", וזאת בתקופה בה בוצעו פיגועים באופן יומיומי. 

ביהמ"ש השלום הרשיע את המשיבה בעבירות של הסתה לאלימות (סעיף 144ד2 לחוק העונשין) ובעבירה של תמיכה בארגון טרור. לנוכח השיקולים הרלוונטיים ונסיבותיה של המשיבה, גזר עליה ביהמ"ש 5 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. ערעורה של המשיבה לביהמ"ש המחוזי התקבל בחלקו, לאחר שזה קבע כי פרסומה הראשון של המשיבה אינו עולה כדי "הסתה לאלימות". המבקשת לא השלימה עם זיכוי המשיבה מחלק מסעיפי האישום ומכאן בקשתה.

נפסק: דין הבקשה להידחות. ככלל לא תינתן רשות לערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים המעוררים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין. לעניין זה אין הבדל אם הבקשה מוגשת על ידי נאשם שהורשע בדין או על ידי רשויות התביעה. חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לטענותיה כסות עקרונית, הרי שהן אינן חורגות מעניינה של המשיבה ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף.

בניגוד לטענות המבקשת, ביהמ"ש המחוזי לא העניק למשיבה "מעמד מיוחד" בשל הגדרתה כ"משוררת". אדרבה, הודגש כי על אף שמדובר בשיר שחיברה המשיבה ועל אף הצורך באיזון בין חופש הביטוי לבין הערכים המוגנים שביסוד העבירה, אין להתיר פרסום המקים "אפשרות ממשית" לכך שיבוצעו בעקבותיו מעשי אלימות. אין חולק שעצם העיסוק בשירה או באומנות אינו מעניק לאדם זכויות יתר, ולצד חופש הביטוי חלות לגביו מגבלות החוק האוסר על פרסום המקים אפשרות ממשית לכך שיבוצעו מעשי אלימות או טרור.

ביהמ"ש המחוזי בחן אם פרסומה הראשון של המשיבה מקים "אפשרות ממשית" לביצוע מעשי טרור – ומשהגיע למסקנה כי התשובה לשאלה זו שלילית, זיכה אותה מהעבירה אשר יוחסה לה בגין פרסום זה. השגות המבקשת על קביעה זו כשלעצמה אינן מצדיקות מתן רשות לערעור "בגלגול שלישי", ואין זה המקום לבחון קביעה זו מחדש במסגרת הבקשה.