פיצוי של 2,500 ש"ח בלבד עבור הפרת זכויות יוצרים בצילום, על-ידי חברה של אגודת הסטודנטים (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אודי הקר):
העובדות: תביעה כספית בגין הפרת זכות יוצרים בצילום. התובע הוא צלם עצמאי. חלק מצילומיו מוצג באמצעות הסוכנות "פלאש 90", אך הוא נותר בעל הזכויות בצילומים. הנתבעת היא חברה בבעלות עמותת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א ומפעילת האתר hometlv.org.il, המציע מלגות דיור לסטודנטים. התובע טען כי הנתבעת השתמשה ללא רשותו בצילום שלו (המתעד בית בשכונת שפירא), ללא מתן קרדיט. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח את זכויותיו וכי פעלה בתום-לב.
נפסק: דין התביעה להתקבל באופן חלקי. הצילום מהווה "יצירה אמנותית" לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. התובע הוכיח כי הוא בעל זכות היוצרים בצילום. סעיף 64(1) לחוק מקים חזקה לפיה כאשר "מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה". שמו של התובע מופיע באתר פלאש 90 לצד הצילום ולפיכך קמה החזקה כי הוא יוצר הצילום. הנתבעת לא סתרה חזקה זו.
נדחתה הטענה כי זכויות התובע עברו לפלאש 90. הלכה למעשה הנתבעת הודתה בזכויות התובע בצילום, בכך שהזכות הופרה ובאחריותה לכך. פעולות הנתבעת בהעתקת הצילום (סעיף 11(1) לחוק) והעמדתו לרשות הציבור (סעיף 11(5) לחוק) מהווה הפרה של זכות היוצרים הכלכלית של התובע כאמור בסעיף 47 לחוק. הן אף מהוות הפרה של זכותו המוסרית, שכן הצילום פורסם ללא מתן קרדיט לתובע.
לא עומדת לנתבעת הגנת מפר תמים (סעיף 58 לחוק). הגנה זו חלה רק על מי שהפר זכות יוצרים מבלי שידע ומבלי שהיה עליו לדעת על עצם קיומה של זכות יוצרים ביצירה. ההגנה איננה חלה מקום בו המפר טעה או לא ידע מי בעל הזכות או מה היקף ההרשאה הניתנת לשימוש ביצירה. יש לקבל את טענת הנתבעת כי פעלה בתום לב וכי לא הייתה מודעת שאחד מעובדיה עשה שימוש מפר בצילום, אולם אין די ב"תום לב" כדי לחסות תחת כנפי הגנת "מפר תמים".
לפי סעיף 56(א) לחוק, מקום בו ביהמ"ש קובע כי הופרה זכות יוצרים, הוא רשאי לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח. סעיף 56(ב) לחוק מפרט שיקולים אותם יש להביא בחשבון לעניין פסיקת הפיצוי ושיעורו, ובכללם: היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרת ההפרה, הנזק שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, מאפייני פעילותו של הנתבע, היחסים שבין הצדדים ותום ליבו של הנתבע. יישום שיקולים אלו בנסיבות המקרה מוביל למסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי מינימלי.
בהעדר נזק של ממש לתובע, בהעדר רווח לנתבעת, לאור תום ליבה של הנתבעת, זהות הצדדים ומאפייני פעילותה של הנתבעת, יש להעמיד את שיעור הפיצויים ללא הוכחת נזק במקרה זה על סך של 2,500 ש"ח בלבד. לא נפסקו הוצאות.