רישום כמחזיק בשם מתחם אינו מקים אחריות לתכניו של האתר (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיקה בנקי):

העובדות: תביעת לשון הרע בגין פרסום מודעות ברשת בהן צוין שם התובעת. המחלוקת היא בשאלת אחריות הנתבעים לפרסום (בטרם נקבע אם יש במודעות לשון הרע). התובעת טענה כי 3 מודעות שהוצגו בגוגל מהוות לשון הרע נגדה. במודעות הופיעו פרטי אתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות ולחיצה על קישור הובילה ל'דף נחיתה' באתר עצמו, העוסק בתובעת. הדף כלל קישור נוסף לבלוג של א. אפלבאום, המפרסם מסמכים הנוגעים להליך משפטי אחר המתנהל בינו לבין התובעת. בתביעה נטען כי הנתבעים אחראים אף הם לפרסום המודעות. נטען כי הנתבעים 1-2 היו בעלי תפקידים בבלוג של אפלבאום וכי הנתבעת 3 היתה רשומה כמחזיקת שם המתחם של אתר המרכז לנפגעי כתות. 

נפסק: לא ניתן להתעלם מהפער המהותי בין האתר לבלוג בכל הנוגע לפרסום המודעות. במודעות היה לינק שניתן היה באמצעותו להגיע לאתר – אך בכך מסתיים הקישור למודעות. העובדה שדף הנחיתה באתר מציג תוכן המוצג גם בבלוג או כי יש בו לינק שלחיצה עליו מאפשרת מעבר לבלוג, אינה יכולה כשלעצמה ליצור קשר בין הבלוג לפרסום המודעות. יש לדחות את ניסיון התובעת לייצר רושם מטעה כאילו יש בראיות יסוד לכך שמי מהנתבעים היה מעורב בתכני הבלוג או האתר. אין די בטענה ל'עמדה אידאולוגית' כדי לחייב אדם באחריות לפרסומים שאין לו קשר אליהם. איש מהנתבעים אינו נמנה על "ההנהלה" או "הראש" של איזה מהגופים הרלוונטיים, לא המרכז, לא האתר ולא הבלוג. 

הנתבע 1 היה הבעלים הרשום של שם המתחם של הבלוג. הוא בעליה של חברה העוסקת בתפעול אתרי אינטרנט, שסייעה בהקמת הבלוג. שמו של הנתבע 1 הושאר כבעל הדומיין של הבלוג בשגגה לאחר שמר אפלבאום סיים את התקשרותו עם החברה ועבר לקבל שירותים מחברה אחרת. במועד העלאת המודעות לא היה לנתבע 1 בדל קשר לבלוג ולא הייתה לו כל שליטה או יכולת תפעול בו. הנתבע 2 (בעליה של החברה שהחליפה את החברה של הנתבע 1 במתן שירותי מחשוב לבלוג) לא היה בעל מעמד בבלוג, אך החברה בבעלותו נתנה שירותים טכניים לבלוג.

הנתבעת 3 נרשמה בטעות כמחזיקה בשם המתחם של האתר לנפגעי כתות. לא היה לה קשר ענייני או מעמד ביחס למרכז לנפגעי כתות, אתר המרכז או הבלוג. העברת בעלות בדומיין אצל רשמי שמות מתחם הוא הליך שיכול להתקיים ללא צורך בהזדהות או פעולה מיוחדת מצד הבעלים הקודם. מדובר בהליך טכני שיכולות ליפול בו שגיאות, ושגיאות אלו עשויות שלא להתגלות משך שנים שכן אין לפרטי בעל הדומיין כל השלכה מעשית על תפעולו השוטף של האתר או הבלוג.

התובעת לא הוכיחה ולא התיימרה להוכיח מיהו המפרסם בפועל של המודעות. לא רק שלא הוכח ולו בריחוק כי למי מהנתבעים הייתה שליטה או יכולת סינון לתכנים שהועלו לאתר או לבלוג, אלא שמהראיות שנשמעו ניתן לקבוע את ההיפך הגמור – לנתבעת 3 לא היה כל קשר לאתר ולפרסומיו ולנתבעים 1-2 כמו גם לחברות שבהן פעלו, לא היה כל מעמד לסנן, להחליט או אף לדון בתוכן הפרסומים שהועלו על ידי החברות באופן טכני גרידא. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים: הנתבעים 1-2 בסך 65,000 ש"ח והנתבעת 3 בסך 65,000 ש"ח.