לא ניתן לטעון כי לזהות התמונה אין כל חשיבות לפרסום (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אהוד שוורץ):

העובדות: התובע, צלם ובעליו של סטודיו לצילום, טען לפגיעה בזכויות היוצרים שלו ובזכויותיו המוסריות, ביחס לצילומים שביצע. התובע טען כי גילה שהנתבעת עושה שימוש מסחרי בצילומיו, ללא רשות ומבלי לתת לו קרדיט, לצורך פרסום וקידום מכירות הנתבעת באתרי האינטרנט שלה, בעשרות מקרים. הנתבעת טענה לשימוש שולי וזניח בצילומים שהתובע טען שהם שלו. 

נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. לצורך הוכחת זהות הצלם (היוצר) אין הכרח בהצגת הקובץ הדיגיטלי המקורי של הצילום דווקא, ככל שהדבר לא מתחייב מדיני הראיות הרגילים. התובע העיד כי הוא שצילם את צילומים שצורפו לכתב התביעה. להוכחת טענתו צרף התובע לראיותיו חוות דעת מומחה. הראיות מצביעות ברמת הסתברות מספקת על כך שהתובע הוא צלם התמונות ובעל הזכויות בהן.

הנתבעת הפרה את זכותו המוסרית של התובע בצילומים שפרסמה במסגרת אתרי האינטרנט שבבעלותה, מאחר שלא נתנה לו קרדיט בגין הצילומים. הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לבדוק מיהו הצלם של התמונות שפרסמה במסגרת פרסום מכשירי הטלויזיה אותן ביקשה למכור. מקום שבו מופרות הן זכות יוצרים והן זכות מוסרית, הפיצוי בגין הפגיעה בזכות הכלכלית איננו חופף את הפיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית. יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בגין הפרת זכות היוצרים ובגין הפרת הזכות המוסרית.

נכון יהיה לראות בפרסום כל אחד מהצילומים כמסכת אחת של הפרות (סה"כ ארבע הפרות). מדובר בצילומים שונים. הגם שכל אחד מהצילומים פורסם מספר פעמים באתרי האינטרנט של הנתבעת, הרי שבנסיבות יש לראות בצילומים אלה, באופן ובהקשר בו צולמו ופורסמו, כמכלול אחד וכמסכת אחת (4 הפרות). נפסק פיצוי בסך 10,000 ש"ח עבור כל אחת מההפרות וסה"כ 40,000 ש"ח (בתוספת הוצאות בסך 2,500 ש"ח ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 ש"ח). 

עדכון: ביום 2.11.2020 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שרה דותן), ערעור שהגישה הנתבעת על פסק הדין. נפסק: ביהמ"ש קמא השתכנע שהתמונות צולמו על ידי התובע ושהוא בעל הזכויות בהן. הנתבעת הלינה על שלא הוצגו הקבצים הגולמיים מתוך מצלמת המשיב, אולם המומחה ציין נתונים נוספים שהובילו למסקנה זו. לא נפל פגם במסקנת ביהמ"ש. אשר לטענה כי מדובר בשימוש אגבי, הרי שמדובר במקרה בו היצירה מהווה רקע סתמי שהשימוש בו מקרי. במקרה זה הצילום נועד להדגיש את מטרת המכשיר שמפרסמים ואת איכותו והמערערת הטמיעה אותו במוצר כדי לשוות לו חזות משכנעת. הערעור נדחה. נפסק כי הנתבעת תישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח [ע"א 50845-10-19 אלקטרו קובי בע"מ נ' ברנטל].