פרסום ביקורת צרכנית, באתר צרכני, במקום המיועד לכך, אינו מהווה לשון הרע (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט גיא הימן):

העובדות: עניין התביעה בפוסט ביקורתי שפרסמה הנתבעת במקום המיועד לכך באתר הצרכני ZAP, בקשר לבית העסק של התובעים (לאחר שהנתבעת רכשה שעון מהתובעים ולאחר זמן מה נשבר בו חלק). התובעים סברו כי הנתבעת ביקשה להעליל עליהם ולבוא עמם חשבון באמצעות פרסום כוזב. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד כנגד התובעים.

נפסק: שתי התביעות משוללות עילה. תביעת התובעים היא תביעת לשון הרע. הביקורת שהביעה הנתבעת עונה להגדרת "פרסום" בחוק, אך אינה מהווה "לשון הרע". אין די בפרסום הכולל דברים קשים, חריפים או בלתי נעימים בעליל. אלא, יש להראות כי לא רק לפי תוכנו אלא גם לפי מאפייניו; לפי טיבה של הפלטפורמה שבה הוא התפרסם; לפי מיהותם של נמעניו ומכוחן של יתר הנסיבות הנוגעות בדבר, היה בדברים משום חשש ממשי לפגיעה בשם הטוב של נושא-הפרסום.

פרסומה של ביקורת צרכנית, באתר צרכני, במקום המיועד לכך, לצדן של חוות דעת נוספות ומתוך התייחסות עניינית, גם אם סובייקטיבית, לחוויית הקנייה או השירות, דרך כלל לא יבוא בגדרה של "לשון-הרע". בעליו של העסק, הבוחר להביא את עסקו לפני הציבור באמצעות ZAP או דומיו, יודע כי האתר כולל מנגנון של פרסום ביקורות. מראש הוא מכפיף את עצמו לאפשרות כי לא כל הביקורות תהינה חיוביות. ממש כשם שבעל-העסק יודע להתבשם מניחוחה של ביקורת חיובית, כך נהיר כי עליו להיות מוכן לאפשרות של ביקורת שלילית.

מי שקורא ביקורת שכזו עושה זאת בעיניים צרכניות. ביקורת שלילית אינה גורמת לקורא הסביר לחוש בוז או לעג כלפיו של בית-העסק, אלא לשקול את הכתוב לצדם של נתונים נוספים שמביא בית-העסק כמו מחיר, מיקום, תנאי-משלוח ועוד. ממילא נהנית הנתבעת מהגנת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, שכן הנתבעת פרסמה את הביקורת בתום-לב, שלא מתוך כוונה להעליל על התובעים אלא מתוך הדעה, שנתגבשה אצלה, לגבי האופן שבו טופלה תלונתה הצרכנית בידי התובעים. יש לציין גם את האפשרות שעמדה לתובעים, אותה הם אף ניצלו עד תום, לפרסם באותו מקום תגובה לביקורת בעניינם.

אין אף מקום לקבל את תביעתה שכנגד של הנתבעת, שהוגשה אך בשל העובדה כי הוגשה נגדה תביעה בבית המשפט. התביעות נדחו. התובעים ישלמו את הוצאות המשפט של הנתבעת בסך 1,500 ש"ח.