פסילת מותב שפרסם בטעות טיוטה של פסק-דין ב"נט המשפט" קודם שנשמעו הסיכומים (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת אסתר חיות):

העובדות: ערעור על החלטת השופטת ניצה מימון שעשוע [בית המשפט השלום בפ"ת - תא"מ 41822-02-18], שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המערער. המשיב הגיש נגד המערער תביעה כספית על רקע הסכם שכירות שנחתם ביניהם. כשבועיים לאחר מועד ההוכחות בהליך וקודם שמי מהצדדים הגיש את סיכומיו, פורסם במערכת "נט המשפט" מסמך בן 3 עמודים שסווג כפסק-דין, שהורד מהמערכת לאחר כשעה.

בית המשפט הבהיר כי מדובר בטיוטה שפורסמה עקב טעות טכנית. המערער לא הסתפק בהבהרה והגיש בקשה לפסילת המותב, שנדחתה על-ידי בית המשפט קמא. מכאן הערעור. 

נפסק: דין הערעור להתקבל. אכן, אין זה רצוי ואין זה מקובל כי שופט יורה לבעלי דין לסכם את טענותיהם כדי להתרשם מדבריהם ולהיות פתוח לשכנוע, ובד בבד יחליט בעניין העומד לדיון על-פי התרשמותו שלו בלבד, מחומר הראיות וללא כל הסתמכות על סיכומי הצדדים. עם זאת, הכנת טיוטת פסק דין לא מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילה וכבר נפסק כי אין כל פסול בכך שבית המשפט יערוך טיוטה כזו טרם מתן פסק הדין ויכלול בה בין היתר את התרשמותו מהראיות וממהימנות העדים.

אלא שתוכנו של המסמך שפורסם מעיד עליו כי נחזה להיות פסק דין מוגמר ושלם הכולל מסקנה משפטית ברורה, תוצאה אופרטיבית חד משמעית ואף חיוב בהוצאות. החריצות תכונה מבורכת היא ומתן פסקי דין בתוך זמן סביר מיום שבו תם הדיון הוא יעד מערכתי חשוב. אין ספק כי השגגה שארעה במקרה דנן בהוצאת המסמך שפורסם טרם הגשת סיכומי מי מהצדדים, אינה אלא טעות אנוש של שופטת יעילה וחרוצה שביקשה להביא לסיום בהקדם תיק פשוט יחסית שנשמע בפניה ולא לעכבו. בנסיבות המקרה דנן ובשל מראית פני הצדק, מן הראוי שההכרעה בהליך זה תועבר למותב אחר, הן בשל הפגם שנפל בפרסום המסמך והן ובעיקר בשל תבניתו ותוכנו של המסמך שפורסם, הנחזה על פניו להיות פסק דין שלם ומוגמר. הערעור התקבל.