מי שהודה בהחזקת תוכן פדופילי צריך להיות מורשע בדין (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ג'ורג' קרא):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [עפ"ג 30488-01-19], בגדרו נדחה ערעור המבקש על הרשעתו בביהמ"ש השלום בפ"ת. המבקש הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של החזקת חומר תועבה (סעיף 214(ב3) לחוק העונשין). לפי האישום, המבקש הוריד למחשבו סרטונים הכוללים פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינות. בנוסף, החזיק המבקש במחשב בביתו מאות תמונות הכוללות פרסומי תועבה ובהם דמות של קטינים וקטינות, חלקם רכים בשנים. 

ביהמ"ש השלום לא מצא לחרוג מהכלל לפיו מי שהודה בביצוע עבירה יורשע בדין וגזר על המבקש שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות, צו מבחן למשך 18 חודשים וארבעה חודשי מאסר על תנאי. המבקש ערער על ההחלטה להרשיעו. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור וקבע כי עניינו של המבקש אינו מצוי בגדר החריגים המצדיקים את אי-הרשעתו בדין.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית, או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין. הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה. ביהמ"ש השלום קבע בהכרעה פרטנית כי אין מקום לבטל את הרשעת המבקש. הערכאות מטה עמדו על החומרה הנשקפת מהעבירות שביצע המבקש וקבעו כי לא הוכחה פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו. על כן, הותרת הרשעתו של המבקש על כנה בדין יסודה.