הנתבע ניהל "מסע נקמה" בפייסבוק נגד עורכי הדין שייצגו את ידידתו (פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין):

העובדות: התובעים, עורכי דין, הגישו תביעת לשון הרע כנגד הנתבע וכנגד נתבעת נוספת שהיתה לקוחה שלהם. התביעה נגד הנתבעת הנוספת הסתיימה בפשרה. התובעים ייצגו את אותה נתבעת בנושאים שונים. הנתבע היה ידיד הנתבעת. עניין התביעה בפרסומים שביצע הנתבע בפייסבוק כלפי התובעים, בהם הלין על ייצוגם את הנתבעת והאשמים אותם האשמות שונות וחמורות. 

נפסק: אין ספק כי מדובר בלשון הרע חמורה. הפרסומים מציגים כעובדה כי התובעת נטלה 250,000 ש"ח מכספיה של הנתבעת. כן כינה הנתבע את התובעים "צמד נוכלים" והטיח בהם כי לא ייצגו את הנתבעת בנאמנות. לא עלה בידי הנתבע להוכיח אמת בפרסום ביחס לפרסומיו. להפך, הוכח כי אין ממש בטענותיו כלפי התובעים. התובעים צירפו לתצהיריהם אסמכתאות מדויקות וחד משמעיות לכל הכספים שקיבלו מחד ושהעבירו מאידך והוכיחו כי אין בסיס לפרסומי הנתבע. לעומת זאת, נראה כי מבחינת הנתבע מדובר במסע נקמה אישי נגד התובעים, מקום שהנתבעת עצמה לא טענה כלפי התובעים את אותן טענות שהוא מעלה.

גובה הפיצוי (שיקולים לחומרא) - תוכן הפרסומים חמור. התובעים מוצגים כצמד נוכלים והתובעת כמי שנטלה שלא כדין כספי לקוחה מחשבון נאמנות. הפלטפורמה שבה נעשה הפרסום היא דף הפייסבוק של התובעת המשמש אותה גם לצרכי עבודתה, כאשר לפלטפורמה זו ישנה היתכנות לחשיפה עצומה. אחד הפרסומים נעשה ישירות ללקוחה קיימת של התובעת. הנתבע לא רק שלא התנצל אלא עמד על כל טענותיו ואף חזר על כך שהתובעים הם צמד נוכלים במסגרת חקירתו.

גובה הפיצוי (שיקולים לקולא) - מאחר ושניים מתוך שלושת הפרסומים נעשו בדף הפייסבוק של התובעת, אשר בידיה למחוק פוסטים ממנו, הדעת נותנת כי התובעת מחקה פוסטים אלה ואף עשתה כן בסמוך לאחר שהועלו. התובעים לא הביאו ראיות ולא טענו לעניין משך זמן חשיפה כזה או אחר של הפוסטים או למספר החברים בפייסבוק שנחשפו לפוסטים והנטל עליהם בעניין זה ומכאן שההנחה צריכה להיות כי הפוסטים נמחקו בסמוך לאחר שהועלו וכי גם לא הייתה להם חשיפה משמעותית עד שהוסרו. הנתבע יפצה את התובעים ב-50,000 ש"ח עבור שלושת הפרסומים יחדיו וכן ישלם 25% מאגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח.