ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה בין הצדדים, אף כי מדובר בפרסום אינטרנטי (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 54630-05-18], שקבע כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתובענה בין הצדדים והורה על ביטול היתר ההמצאה שניתן במעמד צד אחד. 

המבקש תבע את המשיב בעילות לשון הרע ופגיעה בפרטיות וזאת בשל כתבה שפורסמה באתר האינטרנט החדשותי של המשיב. ביהמ"ש השלום ביטל את החלטתו להתיר להמציא את התביעה למשיב מחוץ לגבולות המדינה, שניתנה במעמד צד אחד. נקבע כי המבקש עמד בנטל הראשוני להוכיח כי בידו תביעה ראויה לדיון וכי הציג לפחות חלופה אחת לקיומה של עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עם זאת, נקבע כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה וכי אין מניעה כי זו תתברר בארה"ב, מקום מושבו של המשיב (שכן אף אחד מהצדדים אינו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, והמשיב, שביצע את הפרסום בארה"ב, סביר שציפייתו תהיה כי הפרסום ייבחן בראי הדין האמריקאי).

נפסק: יש לתת רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו. יש להכריע בסוגיה כבר עתה (ולא במסגרת ערעור על פסק-הדין), שכן ההחלטה משפיעה מהותית על עצם קיום ההליך וניהולו. נראה כי קיימת זכות ערעור על ההחלטה. ביהמ"ש קמא בחן את סוגיית נאותות הפורום לפי המבחנים העיקריים (מבחן מירב הזיקות, מבחן הציפיות הסבירות ומבחן השיקולים הציבוריים) והגיע למסקנה לפיה ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התביעה וכי אין מניעה כי הפורום האמריקאי ידון בתביעה. ביהמ"ש נימק את פסק-דינו ונימוקים מקובלים. הערעור נדחה. המבקש יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

עדכון: ביום 23.7.2019 דחה ביהמ"ש העליון (השופט עוזי פוגלמן) בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי לעיל. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה המקובלות למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". השגותיו של המבקש נוגעות לקביעות עובדתיות של ביהמ"ש השלום, שאומצו בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי, אשר אינן מגלות עילה למתן רשות לערער. זאת, בשים לב לכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעת ממצאי עובדה על-ידי הערכאה המבררת, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". למבקש לא נגרם עיוות דין. בניגוד לטענת המבקש, לא נסתם כליל הגולל על התביעה, וניתן לברר לפני הערכאה המתאימה [רע"א 4369/19 סוריאנו נ' סילברסטיין].