הדיירת תפרסם התנצלות בקבוצת ה-WhatsApp של הבניין, בה השמיצה את עורך דינה של דיירת אחרת (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אודי הקר):

העובדות: התובע, עו"'ד במקצועו, ייצג דיירת שבבעלותה דירות במגדל "סיטי טאוור" ברמת-גן. הנתבעת היא בעלת זכויות בדירה בבניין וכיהנה כחברת נציגות הדיירים. הנתבעת אף ניהלה את קבוצת ה-WhatsApp של דיירי הבניין. עניין התביעה בשני פרסומים שביצעה הנתבעת בקבוצת ה-WhatsApp של הבניין. התובע טען כי הנתבעת ייחסה לו איום בשימוש באלימות פיזית (שעה שבתכתובת בין הצדדים העלה התובע חשש מפני פגיעה אפשרית במרשתו מצד דיירי הבניין).

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת פרסמה נגד התובע פרסומים המהווים לשון הרע (הגם שלא ברף הגבוה), אולם יש להפחית מסכום התביעה באופן משמעותי. הודעות הוואטסאפ שפרסמה הנתבעת בקבוצה מהוות "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. יש לדחות את טענת התובעת כי ההודעות אינן נחשבות כ"לשון הרע". בפרסומיה מייחסת הנתבעת לתובע, עו"ד במקצועו, איומים באלימות, המהווים עבירה פלילית, שעה שאיומים כאלה לא היו. הנתבעת אף הודתה בכך, אך נמנעה מלתקן את הפרסום.

האשמת שווא של אדם באלימות היא בודאי בגדר לשון הרע. אין בטענה כי שמו של התובע לא מופיע בפרסום כדי להועיל לנתבעת. הנתבעת הודתה כי חברי הנציגות ידעו כי התובע הוא "עורך הדין" אליו היא מתכוונת בפרסומים. פרסומיה של הנתבעת אינם חוסים תחת ההגנות שבחוק. הפרסומים אינם אמת ולכן לא עומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום (סעיף 14). לנתבעת אף לא עומדת הגנת תום הלב (סעיף 15) שעה שפרסומיה לא נעשו בתום לב והם אינם נכללים בגדר סעיפי המשנה של סעיף 15.

לא הוכח כי לתובע נגרם נזק ממוני מהפרסומים. בקביעת הפיצוי הסטטוטורי, מכוח סעיף 7(א) לחוק, נקבע כי מקרה זה אינו מצדיק פיצוי ברף הגבוה. הנתבעת תפצה את התובע ב-8,500 ש"ח ותפרסם הודעת התנצלות בקבוצת ה-WhatsApp של דיירי הבניין. הנתבעת תישא בנוסף בהחזר הוצאות משפט בסך 1,882 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.