כיצד יש לסווג את הביטקוין לצורכי מס? האם הביטקוין נחשב כ"מטבע" לעניין סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט שמואל בורנשטיין):
העובדות: המערער רכש ביטקוין בשנת 2011 ומכר אותו בשנת 2013, ברווח של למעלה מ-8 מיליון ש"ח. המערער טען כי יש לסווג את הביטקויון כ"מטבע חוץ" וכי רווחיו הם בבחינת הפרשי הצמדה שקיבל יחיד שלא במסגרת עסק (לפי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961) ולפיכך פטורים ממס. המשיב סבור כי הביטקוין אינו "מטבע" וממילא אינו "מטבע חוץ", אלא הוא נכלל בהגדרת "נכס" ולפיכך הרווחים ממכירותו חייבים במס ריווח הון.
נפסק: רווחי הביטקוין אינם בבחינת "הפרשי שער", שהרי אין מדובר ב"פיקדון" או ב"הלוואה". השאלה היא האם רווחים אלו הינם בבחינת "סכום שנוסף לחוב או לסכום תביעה עקב הצמדה לשער המטבע". לא עלה בידי המערער להוכיח כי הביטקוין עבר את המשוכה הנדרשת על פי חוק בנק ישראל באשר להגדרת "מטבע" ו"מטבע חוץ" ולפיה למטבע יהיה, בראש ובראשונה, ביטוי פיזי-מוחשי של שטר או מעה.
אין חולק כי ליחידות ביטקוין שהינן רשומות מחשב אין היבט מוחשי-פיזי כלשהו ועל כן אינן עונות על הגדרת "מטבע חוץ" בחוק בנק ישראל. אין זאת מן הנמנע כי במועד כלשהו בעתיד ישונה אופיו של הכסף כך שלא יהיה לו ביטוי כלשהו של "מטבע", כך שכל הכסף יהיה למעשה סוג זה או אחר של רישום דיגיטלי. אך כל עוד הכסף הוא, בראש ובראשונה, ביטוי של מטבע, או של כמות מטבעות, לא ניתן לראות בביטקוין כ"מטבע" לצורך חוק בנק ישראל ולפיכך אף לא לצורך פקודת מס הכנסה.
תנאי נוסף הקיים בהגדרת "מטבע חוץ" הוא כי המטבע יהיה "הילך חוקי" במדינת חוץ. דומה, כי אף המערער אינו חולק על כך כי הביטקוין אינו הילך חוקי של אף מדינה. העובדה שהביטקוין אינו הילך חוקי בשום מדינה, אין פירושה כי הביטקוין נחשב כאמצעי תשלום בלתי חוקי. תשלום באמצעות הביטקוין הוא חוקי במדינות רבות. גם בישראל תשלום באמצעות הביטקוין אינו אסור, אך בוודאי אין זה אומר כי הוא נחשב כ"הילך חוקי" בישראל.
לא עלה בידי המערער להוכיח כי הביטקוין ממלא איזו מהפונקציות המקובלות בעולם הכלכלה והנדרשות לצורך הגדרתו כ"כסף" או כ"מטבע", לאמור: א. אמצעי חליפין להעברת ערך עבור סחורות; ב. אוגר ערך; ג. יחידת חישוב ערך. לא רק שהביטקוין אינו עומד בהגדרה המשפטית של "מטבע חוץ" כאמור בחוק בנק ישראל, הוא אף אינו עונה על הקריטריונים הכלכליים הנדרשים על מנת שניתן יהיה לסווגו כ"כסף" או כ"מטבע", כך לפחות המצב דהיום, ועל אחת כמה וכמה בשנות המס שבערעור.
הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 30,000 ש"ח.