יש קושי לכפות על הסרת פרסומים מגוגל בכל העולם ולא רק למשתמשים ישראליים (החלטה, שלום ת"א, השופט עדי הדר):

העובדות: תובענה כנגד גוגל, במסגרתה ביקש התובע להסיר את כל הפרסומים המוזכרים בתביעתו, הנוגעים לאירוע שלא התרחש בישראל, כאשר בפרסומים נטען כי לתובע יש חלק באותם אירועים. הנתבעות אישרו הסכמה דיונית לפיה היכן שלא תהיה התנגדות של מי מהמפרסמים להסרת הפרסום, הפרסום יוסר. התובע פנה למפרסמים השונים והם לא הגיבו, לכן ניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית. המחלוקת בין הצדדים היא האם ההסכמה הדיונית היא לגבי הסרת הפרסומים היא רק לבעלי כתובת רשת ישראלית, או לגבי כלל המשתמשים בעולם.

נפסק: מקרה זה הוא דוגמה נוספת לצורך של בתי המשפט להדביק את הפער שנוצר בין ההתקדמות הטכנולוגית לבין הדין. ביהמ"ש מסכים עם גוגל ארה"ב שיש קושי לכפות באמצעות צו של בית משפט בישראל תוצאה שתחול על המשתמשים בכל העולם. גוגל ארה"ב הסכימה שיש אפשרות למשתמש בכתובת ישראלית, על-ידי יישום כזה או אחר, לעקוף את החסימה לבעלי כתובות ישראליות בלבד, אולם אין בכך כדי להגיע לתוצאה המבוקשת על-ידי התובע.

הדברים יפים שבעתיים שעה שבית המשפט טרם דן לגופם של דברים בטענת התובע כי הוצאה דיבתו. ההחלטות עד כה הן על בסיס דיוני בלבד וללא עמדה לגופו של עניין של מי מהמפרסמים. הואיל וטוויטר העולמית התנגדה, לא יהיה מנוס מבירור טענות התובע לגופן על-ידי הגשת תובענה אחרת שבה טוויטר תהא הנתבעת והנתבעות כאן, כמי שמפיצות באמצעות מנוע החיפוש שלהן את פרסומי טוויטר.

הדרך הנכונה לאזן בין עניינו של התובע להגן על שמו הטוב, לבין עניינם של מאות מיליונים אם לא מליארדי משתמשים בעולם שמדינה פלונית לא תאלץ בפסק-דין מטעמה להסיר פרסום שאולי ימצאו בו עניין, זאת עוד לפני שניתנה החלטה לגוף הדברים, היא הגשת תביעה נפרדת נגד טוויטר והנתבעות. יש לדחות לעת זו את הבקשה להסרת הפרסומים גם לבעלי כתובות שאינן ישראליות.