שימוש בתמונה מכתבה לצורך ביקורת עליה = שימוש הוגן (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים. התובע הוא צלם במקצועו וצילם את 3 התמונות נשוא התביעה (בהן מתועדים חיילי צה"ל, לרבות הרמטכ"ל אייזנקוט והאלוף גלנט, כשהם מניחים תפילין). הנתבע הוא גימלאי העוסק בקידום מטרות חברתיות ברשת האינטרנט. הוא מפעיל את האתר "אחד נגד כל הדת", דף פייסבוק ציבורי בשם זה ודף פייסבוק פרטי. הנתבע פרסם את התמונות באתריו בשני סוגי פרסומים – 1. צילום מסך של כתבה שהתפרסמה באתר אחר, יחד עם דבריו ביקורת מטעם הנתבע; 2. פרסום קולאז' עצמאי של הנתבע עם מספר תמונות, מלל ואיורים.

נפסק: לא הונח כל בסיס לטענות הנתבע כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי המשפט משום שהוא פועל בשליחות חב"ד, או משום רצון להתנכל לנתבע כמי שמבקר את פעילות חב"ד. דין טענת השיהוי להידחות. העובדה כי התובע איתר את השימוש בתמונותיו רק בחלוף שנתיים אינה מהווה שיהוי בלתי סביר. נדחתה הטענה כי מדובר בתמונות שאין בהן זכויות יוצרים. שלוש התמונות כוללת לכל הפחות את המידה הנדרשת של מקוריות ויצירתיות המהווה בסיס לזכויות יוצרים. התובע הוכיח במאזן הסתברויות כי הוא בעל הזכויות בתמונות.

טענתו המרכזית של הנתבע היתה כי השימוש שעשה בתמונות היה הוגן, לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. דוקטרינת השימוש ההוגן מאפשרת שימוש ביצירות, אף אם יש בו הפרת זכות יוצרים, למטרות ובנסיבות שבהן נתפסים השימושים כרצויים מבחינה חברתית.

בחינת הפרסומים שביצע הנתבע לאור סעיף 19 לחוק מובילה למסקנה כי יש להבחין בין שני סוגי הפרסומים שביצע הנתבע. בעוד שהפרסומים מהסוג הראשון, במסגרתם נעשה שימוש בתמונת הרמטכ"ל מתוך כתבה באתר "שטורעם" ולצרכי ביקורת עליה – מהווים שימוש הוגן וחוסים תחת הגנת החוק; הרי שהפרסומים מהסוג השני, במסגרתם השתמש הנתבע בתמונות התובע במסגרת קריאה להפסיק לתרום לאגודה למען החייל, אינם חוסים תחת ההגנה ויש להטיל אחריות בגינם.

יש להתייחס למספר ההפרות שביצע הנתבע כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו, ולקבוע כי מדובר ב-3 הפרות. אכן הנתבע השתמש בתמונות במסגרת 4 פרסומים שונים, במסגרתם פורסמו 6 מופעים של תמונות התובע, אך יש להתייחס לארבעת הפרסומים כאל מסכת אחת, בין היתר בהתחשב בסמיכות הפרסומים במקום ובזמן ובדמיון הרב ביניהם (ובעובדה שפורסמו לאותו קהל יעד). שיקולי סעיף 56(ב) מטים את הכף לכיוון פסיקת פיצוי על הצד הנמוך. הנתבע יפצה את התובע בסך כולל של 18,000 ₪ וכן הוצאות בסך 12,000 ₪.