חזקה על ב"כ המערערת כי קראו התקנה בדבר "המצאה באתר" (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופט דוד מינץ): 

העובדות: ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש העליון [בש"א 1082/19], שדחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [עמ"ש 44411-0118]. בבקשתה להארכת מועד טענה המערערת כי הגם שבא-כוחה צפה בפסה"ד במערכת "נט המשפט", ביום בו ניתן, הרי שסבר כי פסה"ד יומצא לו באחת הדרכים המנויות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בהחלטתו קבע הרשם כי אין מקום להיעתר לבקשה. נקבע כי מעיון ב"נט המשפט" עלה כי פסה"ד הומצא למשרד ב"כ המערערת ביום בו ניתן (באמצעות מנגנון "הודעה באתר", המהווה המצאה כדין בהתאם לקבוע בתקנה 497ג(ג1) לתקנות). עוד נקבע כי הבקשה הוגשה בחלוף 13 ימים מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור וכי הנסיבות האישיות שצוינו בבקשה הועלו בסתמיות ולא נתמכו בתצהיר או באסמכתאות המתאימות. מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להידחות. הלכה היא כי שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו רחב וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל. לא נמצא כי קיים פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. אין לקבל את טענת המערערת בדבר אי הכרת מנגנון "הודעה באתר". בבקשתם הסתמכו ב"כ המערערת על תקנה 497ג והפנו לפסיקה המפרשת אותה. חזקה עליהם כי קראו את הוראות התקנה עד תוּמה. התקנה קובעת כי ביהמ"ש רשאי לשלוח לתיבת הדוא"ל של נמען שנמסרה לביהמ"ש "הודעה בדבר קיומו של כתב בי-דין במערכת הממוכנת הכוללת קישור לכתב בי-הדין...", וכי ככל ששלח ביהמ"A הודעה כאמור, יראו את כתב בי-הדין, לרבות פסק דין, ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען.

כמו כן, לפי תקנה 497 ג(ג2) היה על ב"כ המערערת לבדוק במערכת האם אכן הומצא פסה"ד על דרך "הודעה באתר" וככל שקיבלו הודעה כאמור, להגיש תצהיר בנושא מבעוד מועד. אין גם לקבל את טענת המערערת כי הרשם שגה עת התייחס לסיכויי ההליך. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ש"ח.