רופאים שעזבו את ישראל לצמיתות ועובדים בחו"ל יוכלו להעיד בוידאו קונפרנס במסגרת תביעת רשלנות רפואית (החלטה, שלום חיפה, השופטת עידית וינברגר):

העובדות: בקשה לשמיעת עדות באמצעות כינוס וידאו (Video Conference). הבקשה הוגשה במסגרת תביעת נזקי גוף בשל טענה לרשלנות רפואית. המבקשים טענו כי האירועים נשוא התיק התרחשו ב-2006, בעוד שכתב התביעה הוגש בשנת 2012. המבקשים טענו כי עדי ההגנה שלהם מתגוררים בחו"ל מזה מספר שנים וכי הודיעו כי בשל עיסוקיהם אין באפשרותם להגיע ארצה לצורך מתן עדות. התובעים (המשיבים 1-2) התנגדו לבקשה.

נפסק: סעיף 13 לפקודת הראיות הוא מקור הסמכות לגביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה, באמצעות כינוס וידאו [עניין י. דורי - רע"א 3810/06]. הפרשנות שניתנה לסעיף בפסיקה היא מצמצמת: על המבקש להוכיח כי פנייתו לביהמ"ש נעשתה בתום-לב, כי העדות רלוונטית לשאלות שבמחלוקת, וכי קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בישראל [עניין לוינגר - רע"א 1920/12].

במסגרת תום הלב, יש לבחון האם הבקשה הוגשה על-מנת לחמוק מהדיון המשפטי תוך היעדרות מכוונת, אל שמא יש מאחוריה בסיס לדון בו. העדים בענייננו עוסקים ברפואה ומתגוררים עם משפחותיהם בחו"ל במשך שנים ואף מנהלים שם את מרכז חייהם. אין מדובר בהיעדרות מכוונת מהארץ על-מנת להימנע מעדות ואין לקבוע כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב. לא יכולה גם להיות מחלוקת לרלוונטיות של העדות, שכן העדים טיפלו בתובע. באשר ל"סיבה טובה", מאחר ומדובר ברופאים שעברו לעבוד בחו"ל לצמיתות ואינם עוד עובדי המבקשים, יש להניח כי אין בידי המבקשים שליטה עליהם ואין בידי ביהמ"ש כלים לכפות את מרותו על העדים בכדי להתייצב לעדות בארץ שלא מרצונם. ביהמ"ש נעתר לבקשה.