(פסק-דין, שלום כפ"ס, הרשם איתי רגב): הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הסכימה למשלוח דברי פרסומת.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 4 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי לאחר ששלחה לנתבעת הודעת "הסר", נשלחה לה ממנה הודעה נוספת. הנתבעת לא חלקה על עצם משלוח ההודעות ותוכנן הפרסומי, אך טענה כי התובעת הסכימה למשלוח ההודעות וכי היא נמנית על קהל לקוחותיה.

נפסק: דין התביעה להתקבל חלקית. הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי התובעת נתנה את הסכמתה המפורשת לקבלת דברי פרסומת. אין די בכך שהתובעת מסרה לנתבעת את פרטי ההתקשרות שלה ולמעשה אין בידי הנתבעת ראיה מפורשת לכך שהתובעת היא שמסרה את פרטיה. ממילא אין בידי הנתבעת להראות שעם מסירת הפרטים הסכימה התובעת גם לקבלת דברי פרסומת. על הנתבעת לפצות את התובעת בגין דברי הפרסומת ששלחה לה בניגוד לחוק. בהתאם למכלול נסיבות העניין, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 250 ש"ח בגין כל דבר פרסומת וסה"כ 1,250 ש"ח וכן הוצאות בסך 250 ש"ח.