(פסק-דין, שלום טבריה, הרשם מוהנד חליאלה): הכחשה טוטלית של כל מה שטוען הצד השני מהווה חוסר הגינות.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, המפעילה את סחר אלקטרוני, שלחה אליו 63 הודעות דוא"ל פרסומיות ושניסיונות ההסרה שלו לא צלחו, הכל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתר שלה, מסר לה את פרטיו ורכש ממנה מספר מוצרים. עוד טענה הנתבעת כי ההודעות אינן "דבר פרסומת" וכי התובע יכול היה בקלות לסרב לקבל את ההודעות.

נפסק: במשלוח ההודעות מושא התביעה אל התובע הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 30א לחוק. יחד עם זאת, ההפרה בוצעה בנסיבות מקלות המציבות אותן ברף הנמוך ביותר מבחינת הפיצוי. ההודעות נושאות מסר שיווקי מובהק המעודד רכישת מוצרים שונים. הנתבעת ניצלה את העובדה כי הנייר סובל הכל וטענה כי אין מדובר בדברי פרסומת. השיטה של הכחשה טוטלית של כל טענות הצד השני מהווה חוסר הגינות ומכבידה על ביהמ"ש שלא לצורך.

תנאי לכשרות שיגור דבר פרסומת הוא שהנמען נתן הסכמתו המפורש בכתב ומראש. אין מחלוקת כי התובע אישר את תקנון הנתבעת. יש לדחות את טענת התובע כי לא קרא או התעמק בתקנון. אדם החותם על מסמך חזקה עליו כי קרא אותו והסכים לתוכנו. לא ניתן לבצכ רכישה ללא אישור התקנון והדבר מבטיח כי ההסכמה ניתנה מראש. הנתבעת לא ציינה כי מדובר בדבר פרסומת באופן בולט שאין בו כדי להטעות. אף לא נרשם השם המלא של הנתבעת, כתובתה המלאה ודרכי יצירת קשר עמה. הנתבעת לא סתרה את טענת התובע כי אופציית ההסרה לא היתה פעילה. 

יש לשקול לחומרה את המספר הרב של ההודעות ומאידך את העובדה כי התובע הסכים לקבלן. התובע הוא לקוח קבוע של הנתבעת וביצע רכישות מהאתר לפני ואחרי משלוח ההודעות. ההודעות רחוקות מלהוות מטרד אמיתי לתובע, ששיתף פעולה עם חלק מהפרסומות בדרך של רכישה בפועל. מדובר במצב שקרוב להשתק ומניעות. הנתבעת תשלם לתובע 200 ש"ח לכל הודעה וסה"כ 12,600 ש"ח ועוד פיצוי של 2000 ש"ח להודעות שנשלחו לאחר מכתב התובע וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,200 ש"ח.