(פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת ריבה שרון, 25.10.2018): תביעת לשון הרע שעניינה בפרסומים מכפישים ופוגעניים בפייסבוק.

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעים פרסמו ברשתות חברתיות, ברמיזות ברורות, כי התובעים מנהלים רומן ביניהם או עם אחרים, וזאת כדי לפגוע בהם, בבני משפחתם ובפועלם. התובעים הם פעילים חברתיים בעיר ראש העין. התובעת 1 שימשה כפעילה במטה הבחירות של התובע 2. כאמור, עניין התביעה בפוסטים שפרסמו הנתבעים בפייסבוק בשנים 2016-2017. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מדובר בתביעת השתקה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין מניעה עקרונית להחיל את דיני לשון הרע גם על פרסומים המוציאים את דיבתו של אדם באינטרנט. במקרה זה מדובר בפרסומים שנועדו להגיע לאדם זולת התובעים עצמם, שכן הפרסומים נעשו כולם בפייסבוק וחלקם הוביל לגל של תגובות. אין מחלוקת כי הדברים נכתבו על-ידי מי מהנתבעים. לפיכך, מתקיים יסוד הפרסום.

בחינת חלק מהטקסטים נשוא התביעה בראי עיניו של אדם סביר (גם אם אינו בהכרח תושב העיר, אך קל וחומר אם נמנה על תושביה ומכיר את הרקע והשיח הציבורי), מביאה למסקנה שיש בהם משום "לשון הרע" כמשמעו בחוק איסור לשון הרע. הוכח כי הנתבעים 1, 2 ו-4 פרסמו לשון הרע נגד התובע, כי הנתבע 1 פרסם לשון הרע נגד התובעת וכן כנגד שני התובעים יחדיו. לא ניתן לייחס לנתבעת 3 פרסומים המהווים לשון הרע כלפי התובעים ודין התביעה נגד להידחות.

טענות ההגנה שהעלו הנתבעים לא הוכחו. הנתבעים לא הוכיחו את הגנת תום הלב. ההתרשמות מרוח הדברים והאופן בו נוסחו הפרסומים יש בה כדי להשמיט את הקרקע תחת טענת הגנה זו. מדובר בפרסומים פוגעניים, רובם בעלי גוון מיני, שכל ייעודם להכפיש את התובעים לעיני כל. אין כל עניין ציבורי בפרסומים מסוג זה. הנתבעים 1, 2 ו-4 יפצו את התובעים, ביחד ולחוד, בסך של 55,000 ש"ח וכן ישלמו הוצאות בסך 1,875 ש"ח ושכ"ט בסך 12,870 ש"ח.