"צייד הפדופלים" יעיד באמצעות היוועדות חזותית. זו הדרך הכי פחות גרועה לקבלת עדותו בהליך (החלטה, שלום נתניה, השופט אלי ברנד):

העובדות: בקשת הנתבעים 2-5 להתיר להעיד את הנתבע 1, בקשר להליך בעניינם, באמצעות היוועדות חזותית (Video Conference), הואיל והוא חי בארה"ב ומסרב להגיע ארצה. התביעה הוגשה נגד המשיבים בגין פרסומים שונים המציגים את התובע כפדופיל, בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות ועוד. התובע עתר, בין היתר, לסעד כספי ולצווי עשה המורים להסיר פרסומים שונים מאתרים ודפי פייסבוק שונים. נגד הנתבע 1 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה.

נפסק: השיקולים המנחים בבחינת בקשה להעדה באמצעות כינוס וידאו הם שהבקשה הוגשה בתום לב, כי העדות רלבנטית למחלוקת וכי קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור את עדותם בבית המשפט [עניין לוינגר - רע"א 1920/12]. הקושי התרשמות ביהמ"ש מחקירה בדרך זו נדון בפסיקה [עניין בולפון - רע"א 4718/13]. גם כאשר בעל דין ביקש כי חקירתו תישמע בהיוועדות חזותית, איפשר זאת ביהמ"ש בנסיבות בהן היתה מורכבות אובייקטיבית קשה ביחס להתייצבות לדיון, אך טענת החשש מפני התרשמות פגומה מן העדות נדחתה.

מניעת חקירת העד בדרך זו תביא, ככל הנראה, למניעת עצם שמיעת עדותו. מדובר במחיר שאין הצדקה לגרום לנתבעים 2-5 לשלם. מדובר בעדות מהותית לחקר האמת ובירור התובענה ועל כן היא מצויה באינטרס של ההליך המשפטי עצמו. עמדת הפסיקה ביחס לדיני הראיות בכללותם הולכת ונוטה למעבר ממבחני קבילות למבחני משקל. אין ספק כי עדות הנתבע 1, הגם שכבר ניתן פס"ד נגדו, מהותית ומרכזית לבירור המחלוקת גם ביחס ליתר הצדדים, באשר כל המיוחס להם נוגע לקישורים או הפצה נטענת של פרסומים שלו. במידה והנתבע 1 נכון להעיד בהיוועדות חזותית, אזי, למצער, זוהי הדרך הפחות גרועה והיחידה האפשרית לקבלת עדותו בהליך זה, אשר ביחס לרלבנטיות שלה אין חולק. יש להתיר את העדות בדרך המבוקשת