(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת נועה גרוסמן): צפייה יזומה בפסק דין ב"נט המשפט" אינה מחילה את כלל הידיעה.

העובדות: בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף, בשל איחור בהגשתו. בית המשפט השלום דחה את תביעת המערער נגד המשיבה ביום 28.4.2018. ביום 29.4.2018 צפה משרד המערער בפסק הדין בצפייה יזומה ב"נט המשפט", באמצעות הכרטיס החכם של ב"כ המערער. העתקו הפיזי של פסק הדין התקבל במשרד ב"כ המערער ביום 28.5.2018 והערעור הוגש ביום 12.7.2018. האם יש למנות את המועד להגשת ערעור מיום ההמצאה הפיזית של פסק הדין, או ממועד הצפייה בו בנט המשפט?

נפסק: שני הכללים, "כלל הידיעה" ו"כלל ההמצאה" אינם דרים בכפיפה אחת, אך הם משרתים תכלית אחת. זוהי הוודאות הברורה והדווקנית של המועד בו הגיע מסמך משפטי לידי בעל הדין. ממועד זה ואילך יימנה המועד הנחוץ לצורך נקיטת פעולה משפטית. במקרה דנן, צפה ב"כ המערער בפסק הדין באמצעות כרטיסו החכם, באופן יזום. צפייה יזומה כזו אינה נחשבת המצאה כדין לפי לשון תקנה 497ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המערער לא התייחס בתצהירו לשאלה האם מסר כתובת מייל מאובטחת ובכלל לצורך דיוור החלטות שיפוטיות אליו. עיון בנט המשפט אינו חושף נתון זה ולא נראה כי היה כך בענייננו. ניתן לומר כי הצפייה היזומה במקרה זה היא הרמה הנמוכה ביותר של עקרון הידיעה, ככל שמדובר בהתבססות על הפן האלקטרוני. הפסיקה שנהגה בתחום עד כה לא היתה אחידה והיתה תלויית נסיבות. ראוי להעדיף את עקרון ההמצאה על פני עקרון הידיעה.

לפי הפסיקה, כאשר מדובר בצפייה יזומה בלבד לא חל עקרון הידיעה ויש למנות את המועד להגשת ערעור ממועד ההמצאה הפיזית של המסמך. רק בנסיבות חריגות יש להחיל את כלל הידיעה, כגון במקרה של חוסר תום לב מצד בעל הדין המקבל את המסמך. הנתונים במקרה זה, למרות שאינם מיטביים, עדיין אינם עולים כדי התנהגות חריגה המצדיקה את החלת "כלל הידיעה" ביחס לצפייה במסמך באופן יזום. יש להעדיף את ההמצאה המסודרת לפי התקנות ולקבוע כי מועד הגשת הערעור יימנה ממועד ההמצאה הפיזית של פסק-הדין למשרד ב"כ המערער. הבקשה נדחתה.