(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת דפנה ברק-ארז): מפעיל אתר שרוצה לטעון נגד חסימתו חייב להזדהות.
העובדות: האם ניתן לפתוח הליך משפטי בשם בעל דין "אלמוני", וזאת בהליך לפי סעיף 11 לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017? המדינה הגישה בקשה לפי החוק, וזאת להגבלת גישה לאתרים המפרסמים שירותי זנות (בניגוד לסעיף 205ג לחוק העונשין). ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה והורה לספקיות הגישה לאינטרנט להגביל את הגישה לאתרי המערערים [בצ"א 55226-03-18; בצ"א 55312-03-18].
לאחר שהמדינה ביקשה צו מתוקן (הואיל והאתרים חזרו לפעול מכתובות שונות), התייצב לדיון עו"ד מטעם מפעילי האתרים וביקש כי זהותם תישאר חסויה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי אין להתיר לבעל דין לפנות ולבקש סעד מביהמ"ש מבלי לחשוף את זהותו. מכאן הערעור.
נפסק: ההכרעה במכלול הסוגיות בתיק מצריכה הכרעה בשאלה המקדמית, היא שאלת זכות העמידה של המערערים המסרבים לחשוף את זהותם. בעלי הדין בהליך כמו זה אינם יכולים להיות האתרים עצמם, אלא מפעילי האתרים. אתרי האינטרנט עצמם אינם אישיות משפטית נפרדת. "כתובת" האתר היא אך שם המתחם שלו (Domain), הנרשמת על שם אדם פרטי או אישיות משפטית כלשהי, כגון חברה או עמותה.
מפעילי האתרים מבקשים לאחוז בחבל משתי קצותיו - לא להתייצב בעצמם לדיון, אך לשלוח עו"ד שייצג את עמדתם. חוק חסימת אתרים, מבחינת לשונו ותכליתו, אינו מאפשר התנהלות כזו. ההנחה העומדת ביסוד החוק היא שהאתרים שבעניינם מוצא צו של הגבלת גישה הם אתרים שבאמצעותם מתבצעות לכאורה עבירות. הטעם שהציגן המערערים הוא החשש שגילוי זהותם יחשוף אותם לפעולות אכיפה או חקירה. אין מדובר בחשש ייחודי לעניינם של המערערים. חשש מאפשרות של הליכי אכיפה וחקירה הוא המצב הטיפוסי שאמור אפוא לאפיין כל מי שהוצא צו בעניין אתר שבבעלותו או בהפעלתו. חרף זאת לא הוכר בחוק ה"מסלול" שאותו מבקשים לפלס המערערים שבפנינו.
ללא חריג מפורש לא ניתן לקבוע סייג לעקרון פומביות הדיון. הטיעון שהציגו המערערים ביחס לסעיפים 47 ו-48 לפקודת הראיות (הפללה עצמית וחיסיון עו"ד-לקוח), חורג במידה משמעותית מהתפיסה המקובלת להיקף תחולתם של הסדרים אלה. קיימים אף שיקולי מדיניות ושיקולים מעשיים. למשל, יש לתת את הדעת על הקשיים לכאורה הכרוכים בניהול הליך משפטי מבלי שזהותו של פותח ההליך ידועה. המפתח לקיום דיון במעמד שני הצדדים מצוי בידי מפעילי האתרים. אם יבחרו להזדהות ולהתייצב, יוכלו לשטוח את מלוא טענותיהם לגופו של עניין.
הפסיקה שדחתה את הדרישה לחשיפת שמות התבססה במידה רבה על העדרם של הסדרים מיוחדים בנושא זה שהוא רגיש מאין כמותו. לעומת זאת, בענייננו
המדובר בהתדיינות שנעשית בגדרו של הסדר עדכני שבו המחוקק איזן בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין. חוק חסימת אתרים אינו מכוון לחשיפתם של היושבים מאחורי המקלדת, כי אם להסרה של העבירה עצמה מן הרשת. בפני ביהמ"ש עומד ערעור שלמעשה לא הוגש, שהרי לא ניתן לנהל הליך ללא בעל דין. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות על הסף.