מצבו הבריאותי של הנתבע מהווה סיבה טובה להתיר לו להעיד באמצעות כינוס וידאו (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 17663-04-12], לפיה קיבל ביהמ"ש קמא את בקשת המשיב (הנתבע) כי חקירתו בישיבות ההוכחות תתנהל באמצעות Video Conference, בעקבות מצבו הרפואי המונע ממנו לטוס לישראל לדיון ההוכחות. 

נפסק: יש לתת רשות רשות לערער, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, ולדחות את הערעור לגופו. הפסיקה ראתה בסעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, את מקור הסמכות לגביית עדות במשפט האזרחי, מחוץ למדינה, באמצעות כינוס וידאו. הפרשנות היא מצמצמת. על המבקש להוכיח כי פנייתו נעשתה בתום לב, כי העדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת, וכי קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בישראל.

הנימוק במקרה דנן הוא בריאותי והמשיב תמך את בקשתו במסמכים. הפסיקה הכירה בטעמי בריאות כטעם טוב להימנעות מהגעה לישראל. יש אף מניע נוסף והוא חשש שתעוכב יציאת המשיב מן הארץ לו יתייצב על-מנת להעיד. אין גם להתעלם מחשש זה, שעשוי לנתק את המשיב ממרכז חייו, משפחתו ועיסוקיו.

אין להתעלם גם מהמהפך שתקנות סדר הדין האזרחי החדשות אמורות לחולל בתחום זה. אין בהחלטת ביהמ"ש קמא כדי לסתור את הדין הקיים. אמנם ההחלטה מנומקת בתמציתיות יתרה, אך לאור הנימוק הרפואי והשינוי הצפוי במצב המשפטי, אין מקום להתערב בהחלטה.