(פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר חסדיאל): דיני לשון הרע וזכות ההפגנה במרחב המקוון.

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא קצין משטרה. עניין התביעה בפרסומים שהעלו הנתבעים לפייסבוק הנוגעים להתנהלות התובע, וזאת כמפקד כוח השיטור בחלק מההפגנות שנערכו בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה, כמחאה על אופן ומשך טיפולו של היועמ"ש בחקירות הפליליות המתנהלות נגד רוה"מ. שמו של התובע לא צוין בפרסומים, אך צורפו אליהם תמונות או סרטונים בהם התובע מופיע והנתבעים לא כפרו בכך שניתן לזהות את התובע בקשר לפרסומים.

נפסק: אופי ההפגנה העכשווית, כגוף היברידי בעל נוכחות פיזית ווירטואלית ומחזור דם אחד המניע את החמצן הדרוש להפגנה בין הרחוב לרשתות החברתיות ובחזרה, ומגשים את יסוד ההנכחה של ההפגנה גם במרחב הציבורי האינטרנטי, מחייב נקיטת איזונים ייחודיים ביחס לפרסומים שתכליתם תיעוד, סיקור ודיווח עצמאיים בידי המפגינים שברחוב, וזאת משום שהם בשר מבשרה של זכות ההפגנה בת ימינו, הן במובן המעשי והן במובן המוסדי-דמוקרטי.

אין חולק על התקיימות יסוד ה"פרסום" בפרסומים. דין התביעה נגד הנתבע מספר 3 להידחות, משום שהפרסום שעשה אינו מוציא את דיבתו של התובע רעה. הפרסומים שביצע הנתבע 2 מהווים לשון הרע, אך מוגנים מכוח סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. הפרסומים שביצעו הנתבעים 1 ו-4 נובעים מהתרשמות אישית כנה. הפרסומים, שהועלו בשעת ההפגנה או לאחריה על-ידי נתבעים אלה הינם בגדר דיווח ביקורתי שיסודו בהתרשמות אישית כנה מהתנהלות התובע. לפיכך, אף אם נעשו באופן קוצף, פוגעני ומוטעה, תעמוד לנתבעים אלה הגנת הבעת דעה בתום לב. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.