(פסק-דין, שלום י-ם, השופטת אורנה סנדלר-איתן): אין מניעה לכרוך את ההצטרפות למועדון הלקוחות במתן הסכמה לקבלת דברי פרסומת.

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעת שלחה אליהם מסרונים המהווים "דבר פרסומת", בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם מילוי מספר הטלפון הנייד בטופס ההצטרפות למועדון הלקוחות של הנתבעת, מהווה הסכמה מפורשת מצד ממלא הטופס לקבלת מסרוני פרסומת (לאור האמירה בשולי הטופס - "הפרטים האישיים מהווים הסכמה לקבלת מידע באמצעים הנזכרים לעיל")?

נפסק: הדין עם התובעים. אין לראות בחתימתם על גבי הטופס משום הסכמה. אין הכרח לכרוך הצטרפות למועדון לקוחות עם הסכמה לקבלת דבר פרסומת. אך בדבר זה כשלעצמו לא דבר פסול. אלא שבכך לא די. "הסכמה לקבלת מידע" המצוינת בטופס אינה בגדר "תמרור אזהרה" מספק לממלא הטופס, לפיו בעצם החתימה הוא מקבל על עצמו קבלתם של דברי פרסומת.

מדיניות שיפוטית ראויה לא תותיר את הצרכן נטול הגנה אל מול ניסוחיו המתחכמים של המפרסם, המעדיף להותיר את כוונותיו מעורפלות, מטעמים מובנים. קביעה לפיה הסכמה לקבלת "מידע" נחשבת הסכמה לקבלת דבר פרסומת חותרת תחת מודל ה-Opt In בו בחר המחוקק להתמודד עם תופעת הספאם. הסכמה לקבלת דבר פרסומת אינה בהכרח הסכמה לקבלת "מידע". הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים נתנו את הסכמתם כנדרש לקבלת מסרונים פרסומיים באמצעות הטלפון הנייד.

אין מחלוקת בדבר מספר ההודעות הפרסומיות שנשלחו לכל אחד מהתובעים. מתן אפשרות הסרה על-ידי המפרסם מהווה שיקול מותר בקביעת הפיצוי, כמו גם תום ליבו של התובע. אין פסול בכך שהתובעים הגישו תביעות נוספות לפי החוק והדבר אינו מהווה שיקול להפחתת הפיצוי. הנתבעת תשלם פיצוי בסך 600 ש"ח ועוד 100 ש"ח הוצאות עבור כל הודעה.