(החלטה, שלום ת"א, השופטת דנה אמיר, 2.7.2018): המשטרה חדרה לטלפון הנייד של המבקשת בניגוד לצו החיפוש.

העובדות: בקשה להשבת תפוס. בחיפוש שנערך בדירתה של צד שלישי, נתפסו חפצים של המבקשת הכוללים את הטלפון הנייד האישי שלה. המבקשת היא בת זוגה של הצד השלישי ומתגוררת עמה בדירה. המבקשת טענה כי כלל לא היתה חשודה וכי יש להשיב לידה את התפוסים. 

נפסק: החיפוש בדירה נעשה מכוח צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח משולב], התשכ"ט-1969. עצם תפיסת הטלפון הנייד הותרה בצו. אין בכך להוות אישור או הסמכה לבצע חדירה לטלפון הנייד ולהעתיקו, לאור הוראותיו הברורות של סעיף 23א(ב) לפקודה, המחייב הוצאת צו לצורך ביצוע חדירה.

לפי הצו צומצמה סמכות החדירה למכשירים סלולריים לצורך בדיקה או הפקת פלטים וחומרים הקשורים לחקירה וזאת ביחס למכשירים "שנתפסו ברשות החשוד", קרי, הצד השלישי בלבד. בתי המשפט נתנו דעתם לחשיבותו של הטלפון הסלולרי עבור בעליו, ומאפייניו הייחודיים, ואף ציינו כי מצויים בו סודותיו וענייניו הכמוסים, האישיים והפרטיים של המשתמש [עניין דביר - ע"פ 8627/14].

החדירה אל תוכנו של הטלפון הייתה שלא לפי חוק ואף מהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות לפרטיות. משכך, בקשת המבקשת מתקבלת. הטלפון הנייד הושב למבקשת. המשיבה אף תשיב למבקשת את כלל התוצרים שהופקו ממנו בעת החדירה שלא כדין, מבלי שתשמור עותק מהם.