(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אורי שהם, 18.7.2018): פרסום ברשת של מידע אישי על מנכ"ל משרד העבודה אינו חוסה תחת הגנות החוק.

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [עפ"ג 29531-02-17], בגדרו נדחה ערעור המבקשת על הרשעתה, אך התקבל חלקית ערעורה על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"פ 54376-12-14: מיום 24.1.2016 ומיום 2.1.2017].

ביהמ"ש השלום זיכה את המבקשת מחלק מהעבירות שיוחסו לה, אך הרשיע אותה בעבירה של פגיעה בפרטיות (לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות), לאחר שפרסמה צילום דפי חשבון של מנכ"ל משרד העבודה דאז ותוכן מכתב הנוגע לדוחות חניה שלו. הפרסום נעשה באתר אינטרנט שהמבקשת החזיקה וניהלה, וזאת על רקע הליכים משפטיים שניהלה המבקשת נגד המשרד, לאחר שילדיה הוצאו ממשמורתה. 

נפסק: רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים. הבקשה אינה עומדת באמות המידה הללו. מדובר בבקשה שעוסקת בעניינה האישי של המבקשת, וזאת בלבד, ולא מתעורר כל חשש כי נגרם לה אי-צדק מהותי או עיוות דין. דין הבקשה להידחות גם לגופה. מקובלת עמדת הערכאות הקודמות לפיהן פרסום מסמכים המעידים על אי-תשלום דוחות חניה של המתלונן, תוך ניסיון להציגם כמאפיינים את התנהלותו במשרתו הציבורית הבכירה, אין בו כל עניין ציבורי כמשמעו בסעיף 18(3) לחוק הגנת הפרטיות. משכך, הפרסומים אינם חוסים תחת כל הגנה לפי חוק זה והרשעתה של המבקשת בפגיעה בפרטיות - בדין יסודה. הבקשה נדחתה.