(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת שרון הינדה): הוספת אמירות פוגעניות לפוסט ששותף בפייסבוק הפכה את הנתבע ליוצר תוכן החייב בלשון הרע.

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפרסום שביצע הנתבע בפייסבוק. הנתבע שיתף בפייסבוק, יחד עם מלל שהוסיף, פרסום של סרטון בו נראים מספר נערים מתעללים בכלב. התובע טען כי הנתבע ציין את שמו בפרסום, על-אף שאינו מכיר את הנערים המופיעים בסרטון ואין לו כל קשר אליהם. 

נפסק: אין חולק כי הנתבע שיתף סרטון שהתפרסם בפייסבוק, וכי לצד השיתוף הוסיף מלל מקורי משלו הקורא למופיעים בסרטון בשמות גנאי ומזמין הגשת תלונה נגדם. התובע טען להיעדר יריבות מול התובע, כיוון שמספר תעודת הזהות שלו אינו מפורט בפוסט ובהנחה שקיימים אנשים נוספים בעלי אותו שם. עדות התובע כי שמו פורסם לצד שמו של חברו הטוב ובדבר התגובות שקיבל בעקבות הפרסום - לא נסתרו. אדם סביר הקורא את שם התובע לצד שמו של חברו הטוב, היה מבין כי הפרסום מתייחס לתובע. העובדה כי מספר הזהות אינו מתפרסם בפוסט אינו מפחיתה מהאפקט שלו ומהיחס שגרר כלפי התובע, באופן המקים לו יריבות עם הנתבע.

נוסח הדברים שכתב הנתבע, בצירוף השיתוף לפרסום, המופנה אל ציבור הקוראים ברשת, מוביל למסקנה כי מדובר בפרסום שנועד להגיע לאנשים נוספים מלבד התובע. בעניין נידיילי [ת"א 19430-03-14] נקבע כי שיתוף או Like לפוסט אינם מהווים פרסום. הוספת האמירות המקוריות של הנתבע ביחס לפרסום או לאנשים הנצפים בו, מעבירים את הפעולה ממצב של שיתוף למצב של יצירת תוכן. יש להתייחס אל הנתבע כאל יוצר תוכן שגרר בעקבותיו תגובות, בשונה משיתוף גרידא. על כן מדובר בפרסום.

הפרסום מהווה לשון הרע. אין צורך להרחיב בכך נוכח הלשון הגסה והבוטה בה נקט הנתבע. הגם שלטענתו הלשון הקשה נועדה להביע את שאט נפשו, כחובב כלבים, מההתנהגות בה צפה בסרטון, הרי שיחד עם הקריאה להגשת תלונה במשטרה, אין לשון זה יכולה להתפרש אחרת מאשר התבטאות שנועדה להשפיל את הנתבע בעיני הבריות. מעבר לטענה כי הסתמך על עיתונאי רשת, הנתבע לא עשה דבר כדי לאמת את תוכן הדברים שפרסם. אמיתות הפרסום לא הוכחה. צורת הפרסום המשתלחת והפוגענית בה נקט הנתבע אינה יכולה להתקבל כפרסום בתום לב.

לא אהבת בעלי החיים של הנתבע ולא עברו של התובע מצדיקים את אופן הביטוי המשתלח של הנתבע. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 7,000 ש"חף בצירוף אגרת ביהמ"ש ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.