(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, השופטת זהר דיבון סגל): מספר ההודעות שנשלחו אינו צריך לשמש נקודת מוצא לסכום הפיצוי בנסיבות המקרה.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 4 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. עם פניית התובע הסירה הנתבעת את כתובתו מרשימת התפוצה. התובע טען כי ביקש בעבר במפורש שלא לקבל דברי פרסומת מאתר הנתבעת. הנתבעת טענה כי רכשה את הבעלות על האתר בחודש אוקטובר 2017, יחד עם רשימת תפוצה קיימת, בה הופיעה כתובת התובע בטעות שנעשתה בתום לב.

נפסק: דין התביעה להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בהפרת הוראות סעיף 30א ונותר להכריע בשאלת הפיצוי בלבד. נקבע לא אחת כי סכום הפיצוי שנקבע בחוק הוא נקודת המוצא וכי הפיצוי נועד להרתיע את הנתבע מלחזור על מחדליו ולא להעשיר את התובע. אין לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר ב"תובע סדרתי". המחוקק ביקש להפקיד את מלאכת אכיפת החוק בידי תובעים פרטיים שיקדמו את אינטרס הציבור. 

נסיבות ההפרה אינן חמורות. מדובר בחברה שאינה נוהגת לשלוח דברי פרסומת ללא הסכמה ותוכן ההודעות אינו פוגעני. משפנה התובע לנתבעת היא פעלה מיידית להסרתו מרשימת התפוצה. מספר ההודעות שנשלחו אינו צריך לשמש נקודת מוצא לסכום הפיצוי, שהרי מרגע שהתובע הושב בטעות לרשימת התפוצה נשלחו אליו הודעות באופן שוטף שלא היו נפסקות אלא לאחר שהתובע פעל וביקש להסירו בשנית. הנתבעת תפצה את התובע ב-300 ש"ח עבור כל הודעה (סה"כ 1,200 ש"ח), אגרת בית המשפט בסך 50 ש"ח והוצאות בסך 250 ש"ח.