(החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט מיכאל תמיר, 4.6.2018): מסירה באמצעות אפליקציית WhatsApp אינה המצאה כדין.
העובדות: בקשה לדחיית ערעור על הסף, בטענה כי הוגש באיחור. בבקשה נטען כי פסק-הדין מושא הערעור נשלח לב"כ המשיבים ביום שבו ניתן, בפקסימיליה ובהודעת WhatsApp. המשיבים טענו כי מסירה באמצעות WhatsApp אינה מסירה כדין.
נפסק: מסירה באמצעות אפליקציית WhatsApp אינה המצאה כדין לפי תקנות סדר הדין האזרחי. המצאה בפקסימיליה לעו"ד המייצג בעל דין כפופה להוראות תקנה 497א(א) והמבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי פסק-הדין הומצא לב"כ המשיבים כדין. בפסיקה נקבע כי רק במקרים חריגים וקיצוניים ניתן לסטות מכלל ההמצאה והעדיף עליו את כלל הידיעה. במקרה זה אין חולק כי ממועד ההמצאה הנטענת (3.1.2018) ועד לאמצע חודש פברואר 2018 לערך, לא ביצעו המשיבים פעולות אקטיביות כלשהן בנוגע לפסק-הדין. ב"כ המשיבים אף לא השיב להודעת ה-WhatsApp ביום 3.1 והחל להתכתב עם ב"כ המבקשת רק ביום 21.1.
לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם חלף פרק זמן משמעותי ממועד הידיעה, שיש בו כדי להעיד כשלעצמו על שימוש לרעה בזכות ועל התנהלות שלא בתום לב. אין גם מקום לקבוע כי הפגם שנפל במקרה דנן בניסיון ההמצאה היה זניח, שכן מסירה באפליקציית WhatsApp אינה תקפה כלל, ולגבי המצאה בפקסימיליה, ב"כ המבקשת לא עמד ברבים מהתנאים המהותיים הקבועים בתקנות לצורך הכרה בהמצאה בדרך זו. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות