(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופט ירון מינטקביץ): הכרעת דינו של נאשם שקיים קשר מיני עם קטינה, שתחילתו בהיכרות מקוונת בין הצדדים.

העובדות: נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, נסיון מעשה סדום והחזקת חומר תועבה. לפי האישום הראשון, הנאשם נהג לגלוש באתרים פורנוגרפיים ובאתרי הכרויות בעלי אופי מיני, המאפשרים משלוח מסרים אנונימיים בין גולשים. במהלך הגלישה הנאשם יצר קשר עם מתלוננת קטינה ושוחח עמה על נושאים מיניים. הנאשם והמתלוננות נפגשו וקיימו מגעים מיניים שונים. באישום השני נטען כי הנאשם החזיק במחשבו האישי תכנים פדופיליים. הנאשם הודה במיוחס לו באישום השני והורשע בו. הנאשם אף הודה בעובדות האישום הראשון, אך כפר במודעותו לגיל המתלוננת.

נפסק: בעת ביצוע המעשים טרם מלאו למתלוננת 14 שנים. מכלול הראיות מלמד מעבר לספק כי לכל הפחות הנאשם סבר שהמתלוננת היא בת 14. אין כל בסיס לטענתו כי טעה לחשוב בשעות מעשה כי המתלוננת היא בת 18 או בת 16. ישנן אמירות מפורשות של הנאשם במהלך תקופת ביצוע המעשים המעידות על כך כי האמין כי המתלוננת בת 14 וכי חשש כי אם יוודע כי קיים איתה יחסי מין הוא עלול להסתבך. הטעות הנטענת על-ידי הנאשם היא בלתי סבירה בעליל ואינה מתיישבת עם הראיות והשכל הישר. לא ניתן לקבל את הטענה כי הנאשם טעה בכנות לחשוב כי המתלוננת שיגרה לגבי גילה וכי היא למעשה בת למעלה מ-16 שנים. אפילו בהתעלם מכך שהמתלוננת אמרה לנאשם מפורשות כי היא בת 14, אין מחלוקת כי הנאשם ידע שהמתלוננת היא תלמידת בית ספר וחברה בתנועת נוער. נתונים אלה לכל הפחות מקימים מודעות של הנאשם לאפשרות כי המתלוננת בת פחות מ-16 וחייבו אותו לברר מה היה גילה האמיתי. הנאשם הורשע בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, ניסיון בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום.