(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יצחק עמית): בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של העיתונאי יגאל סרנה ביחס לתביעת ראש הממשלה ורעייתו.
העובדות: המבקש העלה פוסט לפייסבוק, בו תיאר אירוע הנוגע להתנהלות ראש הממשלה ורעייתו. המשיבים הגישו נגד המבקש תביעת לשון הרע. בית המשפט השלום בת"א קיבל את התביעה, קבע כי הפרסום מהווה לשון הרע על המשיבים, כי לא עומדת למבקש ההגנות בחוק איסור לשון הרע, והורה למבקש לפצות את המשיבים ב-100,000 ש"ח ולשאת בהוצאותיהם [ת"א 56211-03-16]. בית המשפט המחוזי בת"א דחה את ערעור המבקש על פסק-הדין [ע"א 15267-09-17]. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: טענתו העיקרית של המבקשת בבקשתו היא כי המאפיינים המיוחדים של פרסום בפייסבוק דורשים עדכון ופיתוח של הכללים המשפטיים המקובלים. אין לקבל את הטענה. פרסום מיידי אינו ייחודי לפייסבוק, אלא מאפיין אמצעי תקשורת מודרניים רבים וכך גם לגבי יכולת התגובה. מאפיין זה, כשלעצמו, אינו שולל את זכות התביעה של הניזוק.
אין מדובר בתגובית (טוקבק), בחיבוב (Like) או בשיתוף (Share), אלא ביצירת התוכן עצמו שהוא מושא התגובות, החיבובים והשיתופים. הטענה כי זירת הפייסבוק פטורה מתחולת איסור לשון הרע, עד כדי חסינות לכל פרסום או מפרסם, היא גורפת ומרחיקת לכת. אם נלך לשיטת המבקש, גם כל פרסום דיבתי בזירת הטוויטר (שהציוץ הוא לכאורה כצל חולף) צריך לזכות את המפרסם בחסינות. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרווחת לפיה גם פרסומים במרשתת ובפייסבוק כפופים לאיסורי לשון הרע בשינויים המחוייבים.
אל מול המאפיינים של פייסבוק שמנה המבקש, ניתן להציב את הנגישות, הזמינות וההפצה המהירה של הפרסום בפייסבוק. מתן חסינות לפרסם בפייסבוק משקפת גישה רומנטית משהו כלפי כיכר השוק הוירטואלית ומשמעה התרה מוחלטת של הרסן.
הממשק הטכנולוגי של פייסבוק עורר שאלות משפטיות מורכבות בהקשרים שונים, כגון: לשון הרע על קבוצת פייסבוק [עניין רובין - ת"א 61284-07-17]; תגובה לפוסט כפרסום לשון הרע [עניין בוהדנה - רע"א 3086/17; עניין הראל - ת"ק 3777-07-17]; הודעה פרטית בפייסבוק כלשון הרע [עניין אשכנזי - ע"א 44718-05-17]; אחריות מנהל קבוצת פייסבוק לפרסומים בקבוצה [עניין קובי - ת"א 29880-08-13 (וערעור עליו - ע"א 26716-06-16)]; פרסום על-גבי דף פייסבוק אחר [עניין אסולין - ת"א 41040-10-14 (וערעור עליו - ע"א 36021-10-16)]; פרסום מטעם פרופיל פיקטיבי [עניין לנקרי - ת"א 22956-09-13 (וערעור עליו - ע"א 24165-09-17)]; וכן מה דינו של Like או Share לפוסט המהווה לשון הרע [עניין נידיילי - ת"א 19430-03-14].
להבדיל, מקרה זה אינו מעורר סוגיה עקרונית מורכבת. המבקש פרסם פוסט פומבי ועצמאי, שזכה לשיתופים רבים, וברור כי הוא מהווה "פרסום" לצורך החוק. הפוסט מתאר אירוע עובדתי לכאורה והוא אינו פוסט חצי היתולי כפי שנטען, ובכך חורג מהבעת דעה אישית על דמות ציבורית. הסוגיה של "תביעות השתקה" (SLAPP) עשויה להיות ראויה לדיון עקרוני, אך מקובלת המסקנה כי מקרה זה אינו מתאים לפיתוח דוקטרינה זו. התביעה חסרה חלק מהמאפיינים הקלאסיים של תביעת השתקה. הבקשה נדחתה.