(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ציון קאפח): צו הגבלת גישה ראשון לאתר אינטרנט מכוח חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות.

העובדות: בקשה למתן צו הגבלת גישה לאתר האינטרנט sex777.net, מכוח סעיף 2(א)(1) לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017.

המדינה טענה כי האתר מפרסם הצעות למתן שירותי זנות (עבירה לפי סעיף 205ג לחוק העונשין) וכי לביהמ"ש מסורה הסמכות להורות על הגבלת הגישה לאתר מכוח החוק. המדינה התייחסה לשיקולי המחוקק קודם שיינתן צו וציינה כי האתר מאוחסן בחו"ל. המשיבות 1-3, ספקיות הגישה לאינטרנט, לא התייצבו לדיון וכך גם מפעיל האתר.

לדיון התייצב גם עו"ד יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי (ע"ר), וביהמ"ש אפשר לו להשמיע את דברו בשל חשיבות עמדתו של איגוד האינטרנט לסוגיה. האיגוד הבהיר כי אינו מתנגד להגבלת גישה לאתרים המבצעים עבירות, אך טען כי טרם בשלה העת להורות על חסימת האתר, שכן טרם בוצעו מאמצים של ממש לאיתור מפעילי האתר. איגוד האינטרנט אף הביע ספק ביחס לאפקטיביות של הגבלת הגישה לאתרים וכן הדגיש כי יש להגדיר במסגרת הצו במדויק את שיטת החסימה. 

נפסק: זו הפעם הראשונה בה מתבקשת הגבלתו של אתר אינטרנט מכוח החוק, שנכנס לתוקפו ביום 26.9.2017 ונועד לתת בידי גורמי האכיפה ובתי המשפט כלים חיוניים במאבק בפשיעה חמורה המתרחשת באינטרנט דרך קבע וללא הפרעה ממשית [הרקע לחקיקת החוק מצוי בעניין מפקד מחוז ת"א - עע"מ 3782/12].

לאחר השלמת מעשה החקיקה לביהמ"ש המחוזי נתונה סמכות מפורשת להורות על חסימת אתרים, ולהיאבק בפשיעה המבוצעת באמצעות הרשת. בידי ביהמ"ש 3 אמצעי חסימה עיקריים: צו המורה שלא לאפשר את איתור האתר; צו המגביל את הגישה לאתר; וצו להסרת האתר, במידה והוא מאוחסן בישראל או נמצא בשליטת גורם המצוי בישראל.

אמנם, אף אחד מאמצעים אלה אינו אמצעי חסימה הרמטי ומפעילי האתר, או משתמשי קצה חרוצים, יוכלו להמשיך לספק ולצרוך את השירות אם ישקיעו מאמץ בכך. אלא שמול נחישותם של אלה תעמוד נחישות גורמי האכיפה ובתי המשפט, שעליהם להקשות על הפעילות העבריינית המבוצעת ברשת ולצמצם את החשיפה אליה. עליהם לחתור לכך שאתרים חדשים שיוקמו חלף אלה שנחסמו, יטופלו אף הם ביעילות ובמהירות יחסית. שיטות חסימה שיתגלו כלא אפקטיביות, יוחלפו באחרות.

מפעילי אתרי פשיעה יצטרכו להיאבק באופן מתמיד על-מנת להמשיך ולהחזיק את אתריהם ברשת. עבור משתמשי הקצה הפעילות העבריינית לא תהיה עוד נגישה כל כך, וצריכת שירותי זנות לא תהיה במרחק הקשת מקלדת, משל היה מדובר בהזמנת משלוח. זו מטרת החוק ומכאן הבקשה.

סעיף 2(א)(1) לחוק מעניק לשופט ביהמ"ש המחוזי סמכות להורות על הגבלת אתר אינטרנט אשר מתבצעת בו עבירה, בין היתר בכפוף להוראות סעיף 4 לחוק ותוך שקילת השיקולים המפורטים בסעיף 5 לחוק. התמונות שהוצגו מהאתר אינן מותירות מקום לספק כי באתר מפורסמים שירותי זנות של בגירות וזה עיקר ייעודו. בכך מבוצעת באתר עבירה בניגוד לסעיף 205 לחוק העונשין. בנסיבות אלה הגבלת הגישה לאתר חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה.

יש לקבל את עמדת המדינה ביחס לשיקולים למתן הצו וכי אלה תומכים בהגבלת הגישה לאתר - המשך פעילות האתר משמעו פגיעה קשה בציבור הישראלי ויהווה הלכה למעשה מתן היתר להמשך ביצוע עבירה המבוצעת בו; זיקתו של האתר לישראל אינה שנויה במחלוקת; האתר משמש פלטפורמה לפרסום ולקידום שירותי הזנות המפורסמים בו והובהר כי שיטת ההגבלה המבוקשת לא תביא לפגיעה בתוכן אתרים אחרים; שיטת ההגבלה המתבקשת, ברמת ה-DNS, היא פשוטה יחסית ואינה כרוכה בטרחה משמעותית למשיבות והיא הפיכה; אין בהגבלה כדי לפגוע באופן כלשהו בפרטיות משתמשי הקצה. 

טיעוני איגוד האינטרנט הישראלי כי המדינה לא פעלה "בשקידה סבירה" לאיתור מפעילי האתר אינם משוללי יסוד, אם אכן אין פעילות של ממש כנגד מפעיל האתר. עם זאת, הצדק עם המבקשת. במצב המשפטי הנתון, במסגרת השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול, נעדר שיקול שעניינו "מאמצי רשויות האכיפה לאיתור מפעילי האתר", ולא בכדי. המאמצים שדורש החוק נוגעים לאיתור המפעילים להזמינם לדיון ולא על ביצוע פעולות חקירה שנועדו להעמידם לדין.

הצו להגבלת הגישה נועד בראש ובראשונה למנוע את המשך ביצוע העבירה, ללא תלות באיתור המפעילים, שכן העבירה מבוצעת כל העת והפרסום זמין 24/7. מדובר בכלי אכיפה שהוא מטבעו "עזרה ראשונה". ככלל, שעה שמתבקשת חסימת אתר בשל פעילות עבריינית שמבוצעת בו, אין להימנע ממתן הצו אך בשל כך שלא בוצעו פעולות חקירה ממשיות לאיתור המפעילים. ברי כי חובת הרשויות לחקור עבירות בעינה עומדת וכי על הרשויות להמשיך ולהפעיל את סמכויות האכיפה המסורות להן.

באשר למשך הצו, בהיעדר צפי ביחס להסרת הפרסום העברייני, אין להגביל את הצו בזמן. ככל שיוסר הפרסום, באפשרות כל גורם הרואה עצמו נפגע מהצו, להגיש בקשה לשנותו או לבטלו, לפי סעיף 9 לחוק. הצו יינתן ביחס לכל ספקיות השירות, על-מנת למנוע באופן הרמטי ככל הניתן את הגישה לאתר. ההגבלה תבוצע ברמת ה-DNS.