(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת תמר בר-אשר): דחיית ערעור מפעיל האתר "לוח עבודה עברית" על הפיצוי שנפסק לחובתו ביחס לאתר המפלה על בסיס דת ולאום.

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 9532-10-14] שקיבל את תביעת המשיבות לחייב את המערער בתשלום פיצוי כספי בסך 40,000 (והוצאות בסך 7,500 ש"ח) מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירות ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. 

המערער הפעיל את האתר "לוח עבודה עברית", שהציע שירותי פרסום לעסקים, של משרות פנויות ושל עובדים "על טהרת העבודה העברית". ביהמ"ש השלום קבע כי האתר פעל בניגוד להוראות סעיף 3(א) לחוק, שכן השירות שניתן באתר מהווה הפליה על בסיס דת ולאום, שכן הוא מספק שירות במרחב הציבורי ליהודים בלבד ואף נמנע ממתן השירות למי שאינם יהודים.

ביהמ"ש קבע כי לא מתקיימים אילו מהחריגים לחוק וכן כי המשיבות היו רשאיות להגיש את התביעה לנוכח הוראות סעיף 7(א) לחוק. הערעור כוון הן כלפי הקביעה כי הפעלת האתר עולה לכדי הפליה והן כלפי סכום הפיצוי שנפסק. הדיון בהיבט העקרוני של הפעלת האתר התייתר לאחר שהמערער חזר בו מהערעור בהיבט זה.

נפסק: אם אלמלא היה חוזר בו המערער מהערעור על ההיבט העקרוני של הפעלת האתר, היה הערעור בהיבט זה נדחה לנוכח פסק-דינו המפורט והמנומק היטב של ביהמ"ש קמא. בכל הנוגע לסכום הפיצוי שנקבע ולעצם הטלתו, יש לדחות את הערעור גם בנקודה זו.

אין בעובדה כי המערער התחייב לסגור את האתר בתוך שבוע כדי להצדיק התערבות על סכום הפיצוי שנפסק. תכלית הפיצוי היא בכדי לפצות על שנעשה עד כה. בית המשפט ציין כי ממועד הגשת התביעה חלפו ארבע שנים ולמרות פסק-הדין של בית המשפט קבע, שקבע כי האתר פועל בניגוד לחוק, לא מצא המערער להפסיק את הפעלתו.

לסיכום, דחה בית המשפט את הטענה כי לא ניתן לפסוק לתאגיד פיצויים מכוח חוק איסור הפליה. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבות בסך 10,000 ש"ח.