(הכרעת-דין, שלום י-ם, השופטת ג'ויה סקפה שפירא): איומים בפייסבוק נגד חבר קהילת הלהט"ב מהווים עבירה פלילית.

העובדות: כתב האישום ייחס לנאשם עבירת איומים (סעיף 192 לחוק העונשין) לאחר ששלח למתלונן הודעות בפייסבוק ובהן איומים לפגיעה בגופו על רקע נטיותיו המיניות, כדי להפחידו ולהקניטו. הנאשם התכתב עם המתלונן באופן פרטי, לאחר שכתב דברים פוגעניים בדף הפייסבוק "ירושלמים וירושלמיות", בשרשור הודעות שהתייחס לקהילת הלהט"ב.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום וטען כי אין היכרות בינו לבין המתלונן וכי אין מדובר באיומים שכן אין אפשרות להתממשות האיום. עוד טען להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, מאחר ורבנים ואחרים שהתבטאו באופן דומה לא הועמדו לדין על דבריהם.

נפסק: היסוד העובדתי של עבירת האיומים דורש איום המופנה לאדם בפגיעה שלא כדין באחת הדרכים המפורטות בהוראת החיקוק. הנאשם איים לפגוע בגופו וחייו של המתלונן באומרו שיש "לשרוף אותו". מדובר באיום במעשה אלימות שלא כדין כלפי המתלונן והדברים לא נאמרו רק בשיח קבוצתי, אלא גם בתכתובת פרטית בין הנאשם והמתלונן. לא מדובר בהבעת דעה של הנאשם בלבד. דבריו של הנאשם למתלונן מוסיפים מידה משמעותית של רצינות וממשיות לאיום. רצינותו של האיום ויכולתו להטיל מורא על אדם נובעים גם מתוך הרקע לשיחה בין הצדדים.

אין לקבל את טענת הנאשם לפי העובדה כי הצדדים אינם מכירים וכי השיח התנהל ברשת חברתית, יש בה כדי לגרוע מרצינות האיום. הנאשם והמתלונן הזדהו כל אחד בשמו האמיתי והפרופיל של כל אחד מהם כולל תמונה. הדברים שכתב הנאשם הם דברי איום מפורשים, רציניים וממשיים לפגיעה שלא כדין במתלונן והם מקיימים את היסוד העובדתי של עבירת האיומים. גם היסוד הנפשי מתקיים, שכן המטרה להפחיד ולהקניט נלמדת מתוכנם המפורש של הדברים.

אשר לטענת האכיפה הבררנית. הנאשם טען כי רבנים נוהגים להתבטא השכם וערב בגנות הומוסקסואלים, אך לא הועמדו לדין בשל דבריהם. אין הנדון דומה לראיה. התבטאויות הרבנים לא כללו התייחסות למעשי אלימות מפורשים שיש לנקוט כלפי הקהילות שאליהן התייחסו הדברים, בעוד שדברי הנאשם התייחסו למעשי אלימות מפורשים. בנוסף, דברי הרבנים נישאו בכלליות ולא כפנייה לאדם מסוים. קיימת הבחנה ברורה בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של אותם רבנים. הנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום.