"שדרוג" תוכנה קיימת עדיין מהווה פעילות ייצורית חדשה לצורך סיווג הארנונה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת יהודית שטופמן):

העובדות: ערעור על החלטת ועדת הערר שליד עיריית ת"א, שדחתה ערר על החלטת מנהל הארנונה לשנות את סיווג הנכסים שבבעלות המערערת מ"בית תוכנה" ל"בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". המערערת מייצרת ומשווקת תוכנות שונות לניהול עסק ובפרט תוכנת הנהלת החשבונות "חשבשבת". ועדת הערר קבעה כי על-אף שבנכסים מבוצעת פעילות של פיתוח וייצור תוכנה, הרי שהמערערת לא הוכיחה שעיקר פעילותה היא פעילות ייצורית של ייצור תוכנה". מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להתקבל. המחלוקת בין הצדדים היא האם עיקר עיסוקה של המערערת הוא בייצור תוכנה. שדרוגי התוכנה של המערערת אינם רק שדרוגים קלים, אלא ייצור תוכנה חדשה מחומר גלם. חומר הגלם הוא התוכנה בגרסתה הישנה והגרסה החדשה היא מוצר חדש לחלוטין. פיתוחי תוכנה, על-אף שהם מבוססים על הגרסה הקודמת, הם מוצר חדש, העומדים במבחן העזר של "יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר". מבחן העזר המכונה "מבחן ההנגדה" בוחן האם הפעילות עיקרה בייצור או במתן שירותים. במקרים בהם ייצור התוכנה אינו מיועד למכירה כסחורה, אלא רק משמש כבסיס למתן שירות, לא יסווג בתי העסק כ"בית תוכנה". אין לקבל את קביעת הוועדה כי כי עיקר עיסוקה של המערערת הוא במתן שירותים. יש לקבל את עמדת המערערת כי מתן השירות מוכתב על-ידי המציאות העסקית בה פועלת המערערת. המערערת עומדת במבחן המהותי, לבחינת עיקר עיסוקה כבית תוכנה. מכירת רישיון שימוש הוא החלטה עסקית, שאינו משנה מהאופי הייצורי של תוכנת המערערת. השינויים שמכניסה המערערת לתוכנה מביאים ליצירת ערך כלכלי חדש ללקוחותיה. כאמור, "שדרוג" תוכנה קיימת עדיין מהווה פעילות ייצורית חדשה ומכירה בדרך של רישיון אינה מסיטה את עיקר עיסוק המערערת למתן שירותים. יש לקבל את הערעור ולסווג את המערערת כבית תוכנה לצורכי הארנונה.