(פסק-דין, שלום הרצליה, הרשם צחי אלמוג): חובת תום הלב מקפלת בתוכה גם את ההבנה כי אי אפשר לצבור 43 הודעות ולקוות לפיצוי שהוא מכפלת של מספר ההודעות באלף.

העובדות: התובע טען, בין היתר, כי הנתבעים שלחו לו 43 דברי פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הפרסומים לא נשלחו מטעם הנתבעת, אלא מטעם חברה זרה, וכי התובע לא נקט בכל פעולה לשם הקטנת נזקיו.

נפסק: אין מחלוקת כי לא הוכח כי התובע נרשם ואישר קבלת דברי פרסומת מהנתבעת 1. לפיכך, נקודת המוצא היא כי ההודעות נשלחו בניגוד לחוק. התובע טען כי נשלחו אליו 43 מיילים, בעוד הנתבעת טוענת ל-29 בלבד. כל המיילים מכוונים לעודד את הנמען להשקיע בנדל"ן, בארה"ב ובארץ, בתיווכה ומעורבותה של החברה השולחת. אין ספק כי מדובר בדברי פרסומת כהגדרתם בחוק, שנועדו לקדם את מטרותיה ורווחיה של השולחת.

הצדדים היו חלוקים בשאלה האם הנתבעת 1 היא בעלת הדין הנכונה. הגדרת המונח "דבר פרסומת" בחוק היא רחבה דיה גם כדי לכלול לא רק את מי שעיסוקו בפרסום והוא משמש כמען להתקשרות לשם רכישת נושא דבר הפרסומת, אלא גם את מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר.

הנתבעים 2-3 הם בעליה הן של הנתבעת 1 והן של החברה האמריקאית והנתבעת 1 נותנת שירותים לאותה חברה אמריקאית בממשק שבין השוק בישראל לבין זה שבארה"ב. בחלק מהמיילים מופיעים תמונותיהם ושמם של הנתבעים 2-3 והלוגו והכיתוב בכל מייל הם למעשה שם מסחרי, שמשרת, קרוב לוודאי, הן את הנתבעת 1 והן את החברה האמריקאית.  מכאן המסקנה כי אף שהמיילים נשלחו משם מתחם השייך לחברה האמריקאית, הרי שלאור הקשר ההדוק והבלתי-מקרי בינה לבין הנתבעת 1, יש לראות בהם כמיילים שבאו לפרסם ולקדם גם את מטרות הנתבעת 1. על כן, הנתבעת 1 היא בגדר "מפרסם" כאמור בחוק.

נראה כי אילו התובע היה פונה בשלב מוקדם הרבה יותר היתה מושגת תכליתו של החוק. ההסרה במקרה זה היתה קלה יחסית. חובת תום הלב מקפלת בתוכה גם את ההבנה כי אי אפשר לצבור 43 הודעות ולקוות לפיצוי שהוא מכפלת של מספר ההודעות באלף. בנסיבות המקרה ובשים לב לכך שהשולחת פעלה מיד להסיר את שמו של התובע לאחר קבלת הדרישה, הרי שפסיקת הפיצוי צריכה לשקף הרתעה ולא גמול. הנתבעת 1 תשלם לתובע פיצוי בסך 4,500 ש"ח, בתוספת אגרת המשפט ושכ"ט בסך 950 ש"ח.

מהפסיקה עולה כי באופן עקרוני אין מניעה להטיל אחריות על נושא משרה, אולם הדבר לא ייעשה על נקלה. לא הוכח כי המיילים נשלחו תוך מעורבות אישית של הנתבעים 2-4, או בהוראתם או באופן המבסס הטלת אחריות אישית עליהם. אמנם בחלק מהמיילים מופיעים שמם ותמונתם של נתבעים אלה, אולם לא די בכך כדי להטיל עליהם אחריות אישית. התביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחית. התובע ישלם לכל אחד מהם הוצאות בסך 1,500 ש"ח.