(החלטה, מחוזי י-ם, השופט ארנון דראל): קיימת "סיבה טובה" המצדיקה גביית עדות בוידאו קונפרנס.

העובדות: בקשת הנתבע לגביית עדות בהיוועדות חזותית (Video Conference) ולחילופין על-ידי שלוח של ביהמ"ש. העד הרלבנטי מתגורר בירדן והוא בעל דרכון של התובעת. העד חושש לחייו ככל שייאלץ לעבור בתחומי התובעת בדרכו לעדותו בירושלים או בחזרה ממנה. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שטרית על סך 14,000,000 ש"ח שביסודה שיק שנתן הנתבע לתובעת וחולל על-ידי הבנק הנמשך עם הצגתו לפירעון. התובעת התנגדה לבקשה.

נפסק: יש לקבל את הבקשה ולהתיר את העדות בדרך של היוועדות חזותית. האפשרות להעדת עד מחוץ לכותלי ביהמ"ש הוסדרה בסעיף 13 לפקודת הראיות. הדין מכיר באפשרות למסירת עדות מחוץ לכותלי ביהמ"ש על-ידי אמצעי טכנולוגי דוגמת היוועדות חזותית. אין מדובר במצב אופטימלי, אך בנסיבות המתאימות ניתן להצדיק זאת. צילום העד והאפשרות לצפות בו מעיד מתוך אולם ביהמ"ש מאפשרים התרשמות מעדותו בצורה טובה מבעבר נוכח החידושים הטכנולוגיים הקיימים כיום על-כן, אין להימנע מהרחבת השימוש באמצעי זה ככל שיש לכך הכרח [עניין י. דורי - רע"א 3810/06; עניין רייפמן - ע"פ 7900/11].

עם זאת, אופן מתן העדות עשוי להשפיע על משקלה [עניין לוינגר - רע"א 1920/12]. בבחינת הבקשה יש לשקול שלושה שיקולים: 1. האם הבקשה הוגשה בתום לב; האם העדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת; האם קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד לא ימסרו את העדות בבית משפט בישראל. כאשר מדובר בעדות של בעל-דין, בית המשפט מקפיד הקפדה יתרה בשיקולים אלה, בייחוד כאשר מדובר בתובע.

עדות במסמכי הצדדים מעלה כי העדות אכן מהותית לבירור המחלוקת בין הצדדים, מאחר שהעד היה נציג התובעת בעסקה. הנימוק שהעלה העד מפני מעצר ומאסר על-ידי התובעת בוסס באופן מספק. אין מדובר במי שמבקש להימלט מרשויות החוק בישראל, אלא במי שחושש כי בדרכו ייפגע על-ידי התובעת עצמה. נראה כי יש יסוד לחשש של העד ומכאן כי הונחה "סיבה טובה" המצדיקה לאפשר את העדתו בדרך המבוקשת.