(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט מגן אלטוביה): הפרת חובתם אמונים בפיתוח מוצרי אבטחת מידע.

העובדות: בשנת 2011 התובעת התקשרה עם הנתבעת 5 (אמן) בהסכם שיתוף פעולה לפיתוח ושיווק מוצר בשם Smart Browser, שנועד להגן על ארגונים הפועלים ברשת. בשלב מסוים הציע התובע 2 (ארז) לנתבעים 2-4 (בן, דן ורון - מתכנתים שהיו מעורבים בפיתוח המוצר) להקים חברת הזנק שתגייס כספים להרחבת השימוש במוצר ושיווקו בשוק הבינלאומי.

בשנת 2014 ייסדו ארז, בן, דן ורון את "דופל", באמצעותה ביקשו לממש את המיזם. הנתבע 1 (ציון) דחה הצעה לשמש כמנכ"ל דופל והציע לדן ורון להצטרף למיזם חדש בתחום ההגנה על אתרי אינטרנט. השלושה ייסדו חברה חדשה (ארמרון), באמצעותה הם פועלים לפתח מוצר בתחום הגנת אתרי אינטרנט. התובעים מתנגדים למיזם החדש של הנתבעים ומכאן תביעתם.

נפסק: התובע הודה שאין לו ידיעה אודות המוצר שמפתחים הנתבעים וממילא נכשל בהרמת הנטל להוכיח שמי מהנתבעים עשה שימוש בסודות המסחריים של דופל או של התובעת. כדי להוכיח גזל סוד מסחרי, כמשמעותו בסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, היה על התובע להוכיח כי המידע בו הנתבעים עושים שימוש "דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי".

אכן, במסגרת המיזם החדש של דופל התכוונו המייסדים לפתח את ה-Smart Browser ולטענת ארז כבר הועלו רעיונות לפיתוח מוצר חדש, אלא, שרעיונות אלה, אפילו חורגים הם מהטכנולוגיה של ה-Smart Browser, רעיונות הם וככאלה אינם ניתנים להגנה כל עוד אין הם בגדר סוד מסחרי. לא נטען או הוכח כי הרעיונות שנידונות במסגרת דופל אינם נחלת הרבים, או שהתובעים נקטו אמצעים סבירים כדי לשמור על סודיותם. 

אפשר שהמוצר שמפתחים הנתבעים הוא פרי השיח הטכנולוגי שהתקיים בין הצדדים. אלא שאין בכך כדי להקים את חזקת השימוש בסוד מסחרי, מקום שלא הוכח שהמוצר שמפתחים הנתבעים באמצעות ארמרון דומה דמיון מהותי ל-Smart Browser, או למידע שהיה בדופל באותה עת.

התובעים כשלו בהוכחת טענתם כאילו בפיתוח המוצר של ארמרון עשוי ציון, או מי מהנתבעים, שימוש במידע הקשור ב-Smart Browser או בדופל. אין בעובדה כי הנתבעים לא חשפו את הפתרון הטכנולוגי שלהם כדי לסייע לתובעים, שעליהם הנטל להוכיח שהנתבעים עשו שימוש בנתונים או במידע הקשור ב-Smart Browser או בדופל, כל עוד לא הוכיחו שמתקיימים התנאים לחזקת השימוש בסוד מסחרי הקבועים בסעיף 10 לחוק עוולות מסחריות.

יש לקבל את טענת התובעים כי הטכנולוגיה המשמשת את מוצר ארמרון יכולה הייתה להתממש במסגרת דופל. גם אם הטכנולוגיה בארמרון שונה מה-Smart Browser והטכנולוגיות שנהגו בדופל, מדובר בטכנולוגיה שנועדה לפעול בתחום אבטחת המידע בשימוש ברשת האינטרנט, אשר נהגתה למצער בשלב הרעיון ההתחלתי, בשיתוף רון ודן בהיותם נושאי משרה בדופל ובשלב בו פעלו השניים עבור דופל. 

משנמצא שהטכנולוגיה המשמשת את מוצר ארמרון יכולה היתה להתממש בדופל, אפילו כמוצר משלים, נראה כי בכך שדן ורון ניצלו את המפגש עם ציון ואת החלפת המידע והרעיונות לטובת המיזם שבוצע עם ארמרון, במקום לנסות לפתחו במסגרת דופל, יש משום הפרה של חובת האמון החלה על דן ורון ובן שבחר להצטרף אליהם (סעיף 254 לחוק החברות). הסכמתם של דן ורון לפתח את מוצר ארמרון שלא במסגרת דופל, היא בבחינת פעולה שנעשתה על-ידי נושאי משרה בדופל שלא לטובת דופל.

יש בהתנהלותם זו משום ניגוד עניינים בין חובתם של רון ודן לפעול לטובת דופל לבין הקמת חברה אחרת בתחום אבטחת המידע. יש בהתנהלות זו גם משום הפרת הוראות בתקנון החברה. השותפים בדופל לא הסתפקו ב-Smart Browser ולכן הקימו את דופל כדי לפתח מוצר נוסף בתחום אבטחת המידע. סעיף 21 לתקנון החברה נועד להגן על החברה מפני תחרות מצד בעלי המניות "בתחום הקשור לפעילות החברה". ציון עוול כלפי דופל והתובע בגרם הפרת חוזה כמשמעות עוולה זו בסעיף 62 לפקודת הנזיקין.

רון, דן ובן הפרו את חובת האמונים הקבועה בסעיף 254 לחוק החברות, כלפי דופל והתובע, ואף הפרו את הוראות סעיף 21 לתקנון דופל. ציון עוול כלפי דופל והתובע בגרם הפרת חוזה. התובעים לא הצליחו להוכיח כי עקב הפרות אלה נגרם להם נזק כספי ועל כן לא ניתן לפסוק פיצויים לטובתם. נתבעים 1, 3 ו-4 יקצו לתובע 5% ממניות ארמרון. התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית. נתבע 2 ישלם לתובעים הוצאות בסך 35,800 ש"ח. נתבעים 1, 3 ו-4 ישלמו לתובעים הוצאות בסך 71,600 ש"ח.