ת"א 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי

(פסק-דין חלקי בשאלת הנזק, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): פעיל חברתי ישלם פיצוי כולל של 400,000 ש"ח על קמפיין פייסבוק שנועד לפגוע בתובע - מ"מ ראש עיריית אשדוד.

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפרסומי הנתבע בחמישה עמודי פייסבוק שהפעיל. התובע טען כי מדובר ב-52 פרסומים לפחות ואילו הנתבע טען כי מדובר בלא יותר מ-14 פרסומים. הפרסומים ייחסו לתובע שחיתות בנוגע לפעילותו בוועדה המקומית לתכנון ובניה באשדוד (ביחס להליך אישור מע"ר דרום - פרויקט נדל"ן שאמור לקום בקרבת חוף ימה של אשדוד). התובע, תושב אשדוד ועו"ד בהכשרתו, שימש בתקופה הרלבנטית כמ"מ ראש עיריית אשדוד וכיו"ר ועדת משנה לבניין ערים בעיריית אשדוד. הנתבע הוא דמות פוליטית באשדוד ופעיל חברתי וציבורי. כחלק מפעילותו הציבורית, הנתבע מפרסם במדיות שונות ביקורת על תוכנית מע"ר דרום.

ביום 20.12.2016 ניתן פסק-דין חלקי בשאלת האחריות. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הפרסומים מהווים קמפיין שיש בו משום פרסום "לשון הרע" נגד התובע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. חלק מהפרסומים מהווים לשון הרע בעוד חלקם אינם כאלה, אך יש להסתכל על הפרסומים כמכלול, כחלק מקמפיין, כאשר קוראי הפוסטים של הנתבע, לפי מבחן אובייקטיבי, היו עשויים לקבל את הרושם כי התובע מושחת, פרויקט מע"ר נגוע בשחיתות כדוגמת "הולילנד ירושלים" וכי התובע פעל בשחיתות למען חבריו היזמים. עוד נקבע כי הפרסומים אינם חוסים תחת ההגנות בסעיפים 14 ו-15 לחוק.

נפסק: הנזק הנטען הוא לעוגמת נפש ובושה. האם יש לייחס לנתבע "כוונה לפגוע" כמשמעותה בסעיף 7א(ג) לחוק? הסעיף מאפשר לפסוק כפל הסכום הסטטוטורי כאשר הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. יש לייחס לנתבע כוונה לפגוע. משמיעת עדותו ההתרשמות היא כי היה רצון לפגוע בתובע, ולא רק להעלות ביקורת ביחס למע"ר דרום. היתה כוונה לייחס לתובע שחיתות. אין מדובר בביקורת עניינית ביחס למע"ר דרום אלא בכוונה לבצע קישור בין "הולילנד ירושלים" ובין התנהלות התובע וזאת בסגנון משתלח שהנתבע אישר כי בחר לנקוט בו.

באשר לסכום הפיצוי, לאחר ניהול הליך הוכחות בשאלת הנזק לא נוסף מידע המאפשר פסיקת פיצוי ביתר דיוק ממצב שבו יש לפסוק פיצוי ללא דיון בשאלת הנזק. עסקינן בפיצוי סטטוטורי שנתון ממילא לשיקול דעתו של ביהמ"ש, לפי קריטריונים שהותוו בפסיקה. הפיצוי ההולם בנסיבות העניין הוא פיצוי בסך 300,000 ש"ח. 

הנתבע ניהל קמפיין נגד התובע. העובדה כי מדובר בקמפיין העוסק באותו עניין, אין פירושו כי מדובר ב"פרסום" לשון הרע אחד. מדובר במספר פרסומים. אין מקום לספור כל פרסום ופרסום באופן נפרד לצורך פסיקת הפיצוי. לפיכך, אין מדובר בעשרות פרסומים שיש למנות בנפרד לצורך חישוב הפיצוי ומאידך ברור שאין מדובר בפרסום אחד בלבד, כפי שטוען הנתבע.

לחובת הנתבע יש לזקוף את ניסיונותיו לקדם את הפרסומים נגד התובע בתפוצה רבה ככל האפשר, את סגנונו המתלהם ואת אי-הפנמת הנקבע בפסק-הדין בסוגיית האחריות גם לאחר הינתנו. עסקינן בפרסום בפייסבוק, בחמישה דפים שונים, כאשר יש להם אלפי עוקבים. יש לקחת בחשבון את העובדה כי הפרסום נועד לפגוע בתובע בכוונת מכוון.

לקולא ניתן לזקוף את העובדה שהפרסומים נעשו כחלק מביקורת בנוגע למע"ר דרום. ניתן להתחשב בעובדה כי מדובר בשני אנשי ציבור. פסיקת פיצוי בסכום גבוה מאוד, כפי שדרש התובע, תהווה אפקט מצנן בנוגע לשיח הציבורי מעבר לנדרש. השיח הציבורי אינו אמור להיות רווי בהשמצות ובפרסומים דיבתיים. פיצוי בסכום של מאות אלפי שקלים בודדים מוביל לקבלת שלוש התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים [תכלית תרופתית: השבת מצב לקדמותו; תכלית חינוכית - הרתעתית: חינוך לכך ששמו של אדם אינו הפקר, בין אם הוא איש ציבור ואיש פרטי; תכלית עונשית: הקשורה בכוונת המפרסם, האם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע], מבלי ליצור הרתעת יתר שתשתק את השיח הציבורי.

הנתבע ישלם לתובע סך של 300,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 35,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 ש"ח.