(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר): היוצר זכאי לכך שתינתן לו האפשרות להחליט באילו הקשרים ופלטפורמות הוא מבקש כי היצירה תיקרא על שמו, ובאילו הקשרים הוא מוותר על זכותו לכך.

העובדות: תביעה לפיצוי בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים. הנתבעים הם בעלי העסק "קוקטייל ארט". התובע טען כי ביצע עבודת צילום עבור הנתבעים, תוך שהוסכם שזכות השימוש בתמונות תהיה באתר העסק בלבד. התובע טען כי הנתבעים פרסמו כתבה באתר Ynet, במסגרתה שולבו הצילומים ללא רשות התובע, מבלי שניתן לו קרדיט, ותוך ייחוס צילום התמונות לצלמת אחרת.

הנתבעים טענו כי התובע הוא שיצר עמם קשר לצורך צילום התמונות שכן היה צלם חובב ורצה להתנסות בכך. עוד טענו כי הצילומים בוצעו בהדרכת הנתבע 1 וכי מדובר ביצירה משותפת. הנתבעים טענו כי התובע הודיע לנתבע 1 כי האחרון יכול לעשות בתמונות כרצונו וכי הפרסום ללא קרדיט נעשה לבקשת התובע.

נפסק: הסיכום בין הצדדים היה כי לתובע מגיעה תמורה עבור עבודת הצילום. מהתנהלות הצדדים עולה עוד כי התובע השלים עם העובדה כי התמונות פורסמו באתר "קוקטייל ארט" מבלי שצוין שמו ולא העלה כל טענה בעניין. בחודש מאי 2015 פורסמה כתבה תדמיתית מטעם הנתבעים באתר Ynet, במסגרתה שולבו שתיים מן התמונות, הן במופעי סטילס והן ברקע סרטון וידאו ששולב בכתבה. הנתבעים לא פנו לתובע קודם לפרסום הכתבה ולא ביקשו את אישורו לשימוש בתמונות. בכתבה לא ניתן קרדיט לתובע, אלא צוין כי התמונות צולמו על-ידי צלמת אחרת שצילמה עבור הנתבעים תמונות אחרות.

אין חולק כי צילומים יכולים להוות מושא לזכויות יוצרים, ובלבד שיצירת הצילום עומדת בתנאים המינימליים של מקוריות ויצירתיות כתנאי להגנה. הנתבעים טענו כי לנתבע 1 היתה תרומה משמעותית ליצירת התמונות, ולפיכך יש לראות בהן כיצירה משותפת. הגם שלפי ההלכה הפסוקה די בתרומה צנועה (אך יצירתית) של כל אחד מהיוצרים על-מנת שהיצירה תיחשב כמשותפת, הרי שבנסיבות המקרה לא ניתן לראות ביצירה ככזו, גם אם הנתבעים תרמו לעיצוב האווירה והעמדת האובייקטים שסייעו ביד הצלם. יוצר היצירה הוא הצלם, התובע, וככזה לו זכות היוצרים הראשונה בתמונות.

עם זאת, יש להעדיף את גרסת הנתבעים כי זכות היוצרים בתמונות הוקנתה לנתבע 1. ממכלול הנסיבות עולה כי כוונת הצדדים היתה כי זכויות היוצרים בתמונות יועברו לנתבע 1, שהוא מזמין היצירה (בשם "קוקטייל ארט" שאינה אישיות משפטית נפרדת). הנתבע 1 הזמין את היצירה, אותה ביקש לעצב ולהתאים לצרכיו והוא אף ליווה את הליך היצירה כדי להבטיח זאת. הצדדים אף הסכימו על תגמול כספי והעובדה כי בסופו של דבר ויתר התובע על זכותו לקבלת התמורה אינה משנה מהמסקנה.

חיזוק ברור לכך מצוי בהתנהלות התובע לאחר מעשה. התמונות הוצגו במשך חודשים רבים באתר הנתבעים והתובע לא בלבד שלא מחה על כך, אלא שהוא אף סימן "לייק" בתגובה לתמונות. יש בהתנהגות זו משום מתן ביטוי ברור להסכמה כי התמונות הן למעשה קניינו של הנתבע 1 וזה היה רשאי לעשות בהן כרצונו. מהתנהגות הצדדים משתמעת כוונה להעניק את זכויות היוצרים בתמונות לנתבעים.

זכותו המוסרית של היוצר ביצירתו זוכה להגנה עצמאית ונפרדת במסגרת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. גרסת הנתבעים כי התובע דרש שלא לקבל קרדיט בגין התמונות משוללת היגיון ויש לדחות אותה. אין חולק כי התובע לא עמד על כך שתיוחס לו הזכות המוסרית במסגרת הפרסום באתר הנתבעים והשלים עם העובדה שהתמונות הועלו לאתר ללא קרדיט. עם זאת, אין לראות בהתנהלותו משום מחילה על הזכות המוסרית ומתן ביטוי לרצונו כי גם בפרסומים עתידיים, בפלטפורמות אחרות, אין חובה לציין את שמו כיוצר.

מהותה של הזכות המוסרית מובילה למסקנה כי היוצר זכאי, לכל הפחות, לכך שתינתן לו האפשרות להחליט באילו הקשרים ופלטפורמות הוא מבקש כי היצירה תיקרא על שמו, ובאילו הקשרים הוא מוותר על זכותו לכך, או אפילו מבקש כי לא ייעשה כן. פרסום התמונות ב-Ynet הוא פרסום שונה מהותית מהפרסום באתר הנתבעים מבחינת מאפייניו, מידת החשיפה שלו ומשמעותו. בנסיבות אלה, למרות השלמת התובע ביחס לקרדיט באתר הנתבעים, היה התובע זכאי לכך שיצירתו תיקרא על שמו ב-Ynet. בוודאי שאין להשלים עם ייחוס התמונות לצלם אחר, גם אם יסודו בשגגה. האחריות חלה על הנתבע 1 בלבד.

יש לראות את כל ההפרות כהפרה אחת שנעשתה במסכת אחת של מעשים, לפי סעיף 56(ג) לחוק. הנתבע 1 יפצה את התובע ב-9,000 ש"ח ויישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ש"ח.