(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת גילה ספרא-ברנע): ציור גוף של טיגריס, לכבוד פורים, אינו מוגן בזכויות יוצרים.

העובדות: תביעה כספית בשל הפרה נטענת של זכות יוצרים וזכות מוסרית בפרסום, שנעשה על-ידי הנתבעת באינטרנט, ביחס ליצירת אמנות של התובעת. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד אתו"ס - החברה לאומנות תרבות וספורט חיפה בע"מ. התובעת הגישה תובענה נפרדת נגד הצד השלישי, המתנהלת בבית משפט אחר. עניין התביעה בציור גוף שהתובעת ציירה על דוגמנית, אשר צולם לכבוד אירוע פורים בגן החיות הלימודי בחיפה בשנת 2014. הצילום פורסם באתר הנתבעת "גרופון" לצורך פרסום אירוע שהפיק הצד השלישי בפורים 2016.

נפסק: האם ציור הגוף מוגן כשלעצמו? התובעת טענה כי יש להכיר בציור הגוף (איפור טיגריס על גבי דוגמנית) כיצירה מקורית הראויה להגנה. אין לקבל את הטענה שכן אין בציור את רמת המקוריות והיצירתיות הנדרשת בפסיקה. ציור גוף טיגריס בצבעי שחור לבן אינו מקורי, ואיפור בדמויות חיות, כפי שהן בטבע, הוא נפוץ במיוחד בחג הפורים. הציור אינו מעיד על ביטוי אישי או מקורי המייחד את הציור מציורי גוף אחרים בדמות חיות. לא תינתן הגנה ליצירה על-בסיס השקעה בלבד, אלא בקיומה של מידה מינימלית של יצירתיות.

האם הכרזה ראויה להגנה? הכרזה עצמה, שילוב הדוגמנית המאופרת עם צילום טיגריס אמיתי, בצבעי שחור לבן, תוך שילובם יחד, יש בו שמץ מן המקוריות. יצירה, בה הדמויות עומדות בנפרד, אך במיזוגן חוברים אלה ליצירה הכוללת מיזוג חדש ושונה. 

התובעת אינה בעלת הזכויות בכרזה, מאחר ולא יצרה אותה במובן היצירה המקורית. לא היא שהזמינה אותה מהסטודיו ולא היא ששילמה עבורה. אף אם היוזמה לביצוע צילום עבודת האיפור היתה של התובעת, אין חולק כי העריכה הגרפית של הכרזה לא בוצעה על-ידי התובעת. הצד השלישי הוא ששילם לסטודיו עבור ביצוע הכרזה, המשלבת בין צילום הדוגמנית שאיפרה התובעת, לבין יתר פרטי הכרזה, ושילמה על פרסומה במגזין "לאשה". התובעת לא הוכיחה כי היא היוצרת בכרזה. העובדה לבדה שהכרזה הועברה אליה לאישור בדוא"ל אינה הופכת אותה לשותפה ביצירה.

הואיל ואין לתובעת זכויות יוצרים בכרזה, שפורסמה באתר הנתבעת, אין צורך לדון באחריות הנתבעת. למען הזהירות, יש ציין כי הנתבעת פרסמה את הכרזה באתר לפי הזמנת הצד השלישי, לקידום מכירות לשוברים לאירועי פורים 2016. הצד השלישי התחייב חוזית מול הנתבעת כי הוא פועל כדין ואינו מפר זכויות של צד ג'. הנתבעת הוכיחה כי אין לה אחריות להפרת זכויות יוצרים של התובעת, ככל והיתה כזו. לא הוכח כי הנתבעת ידעה או יכולה היתה לדעת על קיומן של זכויות התובעת בכרזה, שנמסרה לה לפרסום, ואין לתובעת עילת תביעה נגדה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת והצד השלישי (500 ש"ח לתובעת ו-300 ש"ח לצד השלישי).