(פסק-דין, מחוזי ב"ש, השופט אלון אינפלד): הנטל אינו על מקבל הפרסום, אלא על מי שהוא "מפרסם" לפי החוק, להראות שנעשה שימוש בשמו שלא על דעתו.

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון [ת"ק 40484-06-16]. המבקש הגיש נגד המשיבים תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ביחס לפרסומת אחת המפרסמת את המכללה (המשיבה 1) באמצעות המשיב 2. המכללה טענה כי אין לה כל קשר לפרסומת וכי הגורם שביצע בפועל את הפרסום אינו קשור אליה בכל צורה או דרך.

מספר ימים לפני הדיון בביהמ"ש לתביעות קטנות, המשיבים הגישו בקשה להוספת נתבעת שהיא לכאורה הגוף ששלח את הפרסומת. ביהמ"ש דחה את הבקשה והניח, הן בשלב הבקשה והן בשלב הדיון, כי הנטל על התובע להוכיח את תביעתו, לפי הכלל הרגיל. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי המבקש לא הצליח להוכיח כי המשיבים הם ששלחו לו את דבר הפרסומת. 

נפסק: יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור. ביהמ"ש לתביעות קטנות שגה ביחס לנטל. על פני הדברים מדובר בפרסום המקדם את המכללה ולכן מדובר בדבר פרסום שתוכנו עשוי לקדם את עסקיה ומטרותיה של המכללה, כהגדרת "מפרסם" בחוק. כיוון שהמכללה היא המפרסם, חלה עליה החזקה הקבועה בסעיף 30א(י)(5) לחוק כי היא זו ששלחה את הפרסומת ביודעין.

מעבר ללשון החוק, מדיניות משפטית נכונה היא להטיל את נטל ההוכחה בנסיבות אלה על מי שלו האינטרס היותר ישיר והמידע היותר ישיר, כדי להוכיח את הטענה, אף אם מדובר בטענה "שלילית". הנטל בעניין זה אינו על מקבל הפרסום, אלא על מי שהוא "מפרסם" לפי החוק, להראות שנעשה שימוש בשמו שלא על דעתו ולהפריך את החזקה. 

לפיכך, נכון היה לקבל את בקשת המשיבים להוסיף נתבעת לפני הדיון. פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות מבוטל. הדיון מוחזר לשלב שלפני הדיון והמשיבים רשאים להגיש בקשה עדכנית לצירוף נתבעות, כדי לאפשר את בירור השאלה העובדתית בכללותה.