(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת אסתר חיות): השאלה אם מדובר בהודעת ספאם תלויה במטרה שהיא באה להגשים ולא איך שנמען סביר היה מבין אותה.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 9.5.2017 [ת"צ 10591-05-15], שקיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת, בגין שיגור דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. מלשון הגדרת המונח "דבר פרסומת" בחוק עולה לכאורה כי בניגוד לטענת המבקשת, התשובה לשאלה האם הודעה מסוימת מהווה "דבר פרסומת" תלויה במטרה שאותה היא באה להגשים ולא בהכרח באופן שבה נמען סביר היה מבין אותה. עוד עולה מלשון ההגדרה כי היא מסבה עצמה גם על מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם שלא באמצעות מסר ישיר ומפורש, אלא בדרכים עקיפות. ביהמ"ש קמא מנה מספר אינדיקציות לכך כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי ההודעה ששלחה המבקשת למשיב היא "טריק פרסומי" שנועד למשוך אותו להתקשר עמה בעסקה ולעודד הוצאת כספים. המסקנה מקובלת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שהעמוד שאליו מפנה ההודעה מופיע הלוגו של המבקשת וכיתוב שיווקי. ההודעה שנשלחה אל המשיב, ועמוד האינטרנט אליו הפנתה, נועדו, לכאורה, לחזק את תדמית המבקשת כבית השקעות מבוסס ומקצועי ולעודד רכישה של שירותים ומוצרים ממנה. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 25,000 ש"ח.