(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, הרשמת ליאת בנמלך): שאלת הצפייה בהחלטות באמצעות "נט המשפט" ממשיכה להעסיק את השופטים.

העובדות: בקשת המשיבים למחיקת הערעור מחמת איחור בהגשתו. המשיבים טענו כי יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד מתן פסק-הדין, בו לפי הנטען הומצא פסק-הדין לב"כ המערערת באמצעות מערכת "נט המשפט" ולחלופין המועד בו ידע עליו. המערערת טענה מנגד כי פסק-הדין לא הומצא לה.

נפסק: כעולה מהפסיקה הנוהגת, על-מנת לבחון האם צפיה המתועדת במערכת "נט המשפט" עולה כדי המצאה כדין, יש לבחון האם התקיימו התנאים הקבועים בהוראות תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי. יש לבחון האם ב"כ בעל הדין מסר את כתובת הדוא"ל שלו לשם המצאה וכן האם פסק-הדין נשלח לידיו בדוא"ל, ולו בדרך של הודעה הכוללת קישור לפסק-הדין, או שמא צפייתו בפסק-הדין היתה צפייה יזומה והוא לא קיבל הודעת דוא"ל.

נוכח הצהרתו המפורשת של ב"כ המערערת בערכאה קמא, לפי במועד הרלבנטי כתובת הדוא"ל שלו לא נמסרה לשם המצאת כתבי בי-דין, וכי לא קיבל הודעת דוא"ל הכוללת קישור לפסק-הדין, הרי שבהתאם להוראות תקנה 497ג(ג2) לתקנות, אין לקבוע כי פסק-הדין הומצא לב"כ המערערת כדין. עם זאת, במסקנה זו אין די, ובנסיבות התיק השאלה המשמעותית יותר היא האם יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד ידיעת המערערת על פסק-הדין.

צירוף הנסיבות במקרה זה - התיעוד בנט המשפט לעניין מועד הצפייה בפסק-הדין, הערפול בגרסת המערערת לעניין מועד הידיעה על פסק-הדין ומועד הצפייה בו, והצפייה הלא מוכחשת של ב"כ המערערת - מוביל להנחה שמועד ידיעת המערערת על פסק-הדין הוא מועד הינתנו. בנסיבות המקרה יש למנות את מניין הימים ממועד הידיעה. פרק הזמן שחלף ממועד הידיעה (כפי שהוא מתועד בנט המשפט) ועד למועד הגשת הערעור בפועל הוא שלושה חודשים, כלומר פרק זמן משמעותי הכפול מפרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור. פרק זמן זה עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב דיוני. דין הערעור להימחק.