(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופטת סימי פלג קימלוב): השיהוי הרב שחל ממועד הפרסום ועד מועד הגשת התביעה גרם נזק ראייתי לנתבעת.

העובדות: תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעניינה ב-22 הודעות דוא"ל שהתובע טען כי הנתבעת שלחה לו ללא הסכמתו. הנתבעת הכחישה את משלוח דברי הפרסומת לתובע וטענה גם כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. 

נפסק: דין התביעה להידחות. התובע לא הוכיח כי הנתבעת היא זו ששלחה אליו את ההודעות. כאשר הוצגו בפני התובע העובדות ולפיהן מסר את פרטיו לחברה שממנה קיבל את ההודעות, ובכך למעשה הסכים כי יישלחו אליו דברי פרסומת, לא היה לתובע כל הסבר לכך. הנתבעת טענה והגישה מסמכים כי התובע נרשם לאתרים שונים וביניהם של חברת "קליק טו ווליו" וכי לאחר בדיקה התברר כי הודעות המייל שקיבל התובע נשלחו מאותה חברה. הנתבעת הכחישה כי היא זו ששלחה את ההודעות.

חל שיהוי ניכר בהגשת התביעה. ההודעות נשלחו אל התובע בין השנים 2012 ל-2014. לא ניתן הסבר סביר מדוע הוגשה התביעה לאחר זמן כה ממושך. השיהוי הרב בהגשת התביעה, בחלוף כחמש שנים ממועד הפרסום, פגע בנתבעת שנאלצה לשחזר ולחפש ראיות שיתמכו בטענתה. בנסיבות העניין נגרם לנתבעת נזק ראייתי בשל חלוף הזמן ממועד הפרסום ועד למועד הגשת התביעה. התובע אף לא סיפק כל אסמכתא לכך שביקש להסיר את כתובתו. מועד ההסרה נותר עלום ולא ידוע, כמו גם מספר ההודעות שנשלחו לתובע לאחר מועד זה.

כתובת המייל ממנה נשלחו ההודעות אינה זהה לכתובת המייל של הנתבעת ויש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההודחה להוכיח כי הנתבעת היא ששלחה לו את ההודעות. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח.