(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים איטח, דוידוב-מוטולה ופוליאק): המבקש זכאי למתן צו, המורה לחברות הסלולר להמציא דו"ח איכון שיחות ממכשיר טלפון נייד שהיה בשימוש המבקש.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [סע"ש 9092-02-17], שלא לתת צו המורה לחברות הסלולר למסור דו"ח איכון שיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון הנייד בו השתמש המבקש. המבקש עבד במשיבה 1 ולאחר סיום עבודתו הגיש נגדה תביעה בעילות שונות. המבקש טען, בין היתר, כי קיבל גמול שעות נוספות שחושב "לפי קפריזות". 

המבקש הגיש בקשה להפקת דו"ח איכון, בטענה כי הוא המשתמש היחיד במכשיר, הגם שהמכשיר פעל מלכתחילה באמצעות כרטיס חיוג (טוקמן) ואף היה רשום על-שם בני משפחתו של המבקש. לטענתו, הדו"ח נחוץ לאימות גרסתו באשר למתכונת עבודתו. המשיבים התנגדו לבקשה מהטעם כי המנוי מעולם לא היה על שמו של המבקש. ביה"ד האזורי דחה את הבקשה בנימוק כי מדובר במכשיר שאינו בבעלות התובע, אלא בבעלות בני משפחתו שהם צדדי ג' שלא נתקבלה עמדתם, וכן משום שהצו המבוקש אינו רלוונטי ביחס למחלוקת בין הצדדים.

נפסק: יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור. עניין הבקשה בחיוב חברות הסלולר להמציא מסמכים. הדרך הדיונית הרגילה לחיוב בהמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא בהתאם לתקנות 178 ו-183 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות בבתי הדין לעבודה. המשיבים התנגדו לצו המבוקש עקב פגיעה אפשרית בפרטיות בעלי המכשיר. אין להתנגדותם כל בסיס.

ביה"ד כבר נדרש לסוגיה בעניין פסגות [בר"ע 44473-06-15], בו נקבע כי באיזון בין זכותו של בעל דין להוכיח עובדה מהותית הרלוונטית לתביעתו, לבין פגיעה חלקית שאינה בלתי סבירה בפרטיותו של עובד בשירות הצד שכנגד, גובר הצורך לאפשר לבעל דין להציג את העובדות הרלוונטיות בפני ביה"ד. עוד נקבע כי לצורך קבלת צו המופנה לחברת סלולר, די בתצהירו של המבקש לעניין מספר הטלפון בו המבקש השתמש, והמבקש לא נדרש להביא ראיות נוספות מעבר לתצהירו.

במקרה דנן העובדות פשוטות יותר. המבקש עתר לקבלת צו איכון של הטלפון בו השתמש המבקש עצמו, לצורך ביסוס טענה עובדתית התומכת באחת מעילות התביעה. המשיבים לא ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו ולא העלו כל טענה ביחס לעובדת השימוש במכשיר על-ידי המבקש. המשיבים לא טענו כי פרטיותם תיפגע, אלא כי תיפגע חלילה פרטיות בעל המכשיר הרשום שאינו המשתמש, מבלי שהוסבר כיצד כיצד פרטיות זו תיפגע מדו"ח איכון של שיחות שביצע המבקש עצמו. 

דו"ח איכון שיחות שערך המבקש מהמכשיר בשימושו, עשוי לסייע להוכחת הטענה לפיה שהה המבקש במפעל מעבר לשעות העבודה המפורטות בדו"ח הנוכחות. אין ספק כי הראיה רלוונטית להוכחת טענות המבקש. לא היה מקום לדחות את הבקשה. ביה"ד האזורי יוציא צו לחברות הסלולר להמצאת דוחות האיכון.