(פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר): לא הוכחה חובה לשלם עבור אפליקציה להגשת תוכניות טיסה.

העובדות: תביעה לפיצוי בגין טענה להפרת חוזה שנכרת בין התובע לנתבעת, במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע עבור אפליקציה שפיתח, המאפשרת הגשת תוכניות טיסה של מטוסים אזרחיים זעירי-מימדים באמצעות מכשירי טלפון ניידים. בנוסף, נתבעו פיצויים ללא הוכחת נזק בעילה של גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט, כתוצאה משימוש הנתבעת באפליקציית התובע שלא כדין.

נפסק: הדיון נסוב בעיקרו סביב שאלת קיומה של התקשרות חוזית בין התובע לבין הנתבעת. דהיינו, האם נכרת חוזה בעל-פה במסגרתו התחייבה הנתבעת לאשר את האפליקציה ואת הטמעתה במערכותיה ו/או לשלם לתובע עבורה.

לא הוכחה גמירות דעתה של הנתבעת להתקשרות בהסכם מחייב לתשלום בעבור האפליקציה, וזאת נוכח חילופי הדברים העולים מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים, מן הנסיבות וכן מהתנהגותם. משעה שאף לגרסת התובע לא הוסכמו בין הצדדים פרטים מהותיים וחיוניים להסכם - גם יסוד המסוימות נעדר ומשכך לא נכרת הסכם בין הצדדים לעניין מתן תמורה לתובע בעבור האפליקציה.

לא הוכחה כל גמירות דעת והתחייבות מצד הנתבעת גם ביחס לעצם אישור האפליקציה. לפיכך, לא נכרת בין הצדדים חוזה אף לעניין זה. גם אם התובע אכן האמין כל העת שבסופו של יום האפליקציה תוטמע במערכות הנתבעת והוא יקבל תשלום עבורה, הרי שאין די בציפייתו ובאמונתו של צד כדי לגבש הסכם, מקום בו לא הוכחה נקודת זמן בה התקיימו יסודות גמירות הדעת והמסוימות הדרושים לכינונה של התקשרות מחייבת בין הצדדים.

לא הונחה כל תשתית עובדתית שיש בה כדי להעיד כי מערכת היחסים בין הצדדים מעגנת את קיומו של חוזה יחס (relational contract - הסכם לתקופה ממושכת שנועד להתאים לשינוי נסיבות המתרחש לאורך זמן).

הנתבעת אף לא התעשרה שלא כדין על חשבון התובע בעקבות השימוש באפליקציה. בין הצדדים אין מחלוקת כי ציבור הטייסים, ולא הנתבעת, מהווים את הגורם המשתמש באפליקציה. קרי, המקבל את השירות או טובת ההנאה. הגם שהרשות סייעה לתובע בפיתוח האפליקציה ואף בחנה את אפשרות "גיורה" למערכותיה, הרי שפעולותיה נבעו מן הרצון להקל על הטייסים עצמם בהגשת תוכניות הטיסה באמצעות מסרון מהטלפון הנייד, בעוד שהנתבעת עצמה אדישה לאופן בו תוכניות טיסה מתקבלות במערכותיה. התביעה נדחתה.