(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): מי ששיך לקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית, לא יכול לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק התקשורת.

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [תא"מ 54930-11-15], שדחה את תביעת המערער ביחס להפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המערער חויב בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד. 

הסוגיה שעמדה במוקד המחלוקת היתה האם פסה"ד שהתקבל במסגרת תובענה ייצוגית נגד המשיבה [ת"צ 10440-07-12 רבי נ' גרופר], במסגרתה הגיעו הצדדים להסדר פשרה (שחל על כל מי שהיה מנוי ברשימת התפוצה של הנתבעת עד לאישור ההסדר), מהווה מעשה בית-דין לגבי תביעת המערער לפיצוי סטטוטורי. ביהמ"ש קמא קבע כי המערער מושתק מלהעלות טענות כנגד פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, הוא חבר הקבוצה שיוצגה בתובענה הייצוגית, וכפוף למעשה בית-דין ביחס לתביעתו לפיצוי סטטוטורי.

נפסק: דין הערעור להידחות. אשר למועד הגשת הערעור: הוכח כי ב"כ המערער צפה בפסק-הדין באמצעות מערכת נט המשפט. עם זאת, לא נטען ולא הוכח כי התקיימו התנאים הקבועים בתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי. אין מקום לקבוע כי צפייה יזומה בפסק-הדין של ביהמ"ש קמא במערכת "נט המשפט" מהווה המצאה כדין. הערעור לא הוגש באיחור.

אין ספק כי המערער נכלל בקבוצה כפי שהוגדרה בהסכם הפשרה בתובענה הייצוגית. טענת המערער היא כי הוא אינו כלול בקבוצה המיוצגת, כפי שהוגדרה בבקשת האישור. אין דעת ביהמ"ש כדעת המערער. הגדרת הקבוצה היא בפסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בתביעה הייצוגית. ביהמ"ש היה ער לשינוי בהגדרת הקבוצה ולהרחבת הקבוצה באופן משמעותי במסגרת הסדר הפשרה המתוקן. אין מקום להידרש במסגרת תביעה נפרדת בבית משפט שלום (שהגיש המערער), לטענות בנוגע לפגמים שנפלו (ככל שנפלו) באישור הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד בביהמ"ש המחוזי עוד בשנת 2015.

האם המערער (חבר הקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית) רשאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעה אישית לפי חוק התקשורת? קיימים שני מסלולי תביעה נפרדים נגד מפרסמים המפרים את חוק התקשורת. האחד, מסלול של הגשת תובענה ייצוגית והשני, תביעה אישית לפי החוק. ביהמ"ש מסכים עם מסקנת ביהמ"ש קמא, לפיה המסלולים של פיצוי ללא הוכחת נזק ופיצוי לפי הוכחת נזק הם חלופיים, ולא ניתן לפסוק אותם במצטבר זה לזה.

מששויך המערער לקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית, בגדרה קמה זכות לפיצוי על פי הוכחת נזק, והוא לא בחר לנקוט בדרך שתוציא אותו מחברותו בקבוצה, נחסם בפניו מסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק התקשורת. אין מקום להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו. המערער יישא בהוצאות המשיבה בערעור בסך 10,000 ש"ח.